ראיון השבוע עם שחר כהן

היום אני שמח לראיין את שחר כהן שהוציא את אלבומו השני "20 40" לפני כחודשיים שהושק בהופעה חגיגית. יחד שוחחנו על האלבום ועל הופעת ההשקה.

קריאה נעימה!

איך אתה מרגיש בעקבות הוצאת האלבום החדש?

מרגיש מעולה. לשמחתי יש תגובות ממש טובות ל"20 40", גם בתקשורת וגם של הקהל, בהשקה וברשתות החברתיות. אני דווקא מרגיש שיש הרבה ערך להוצאת האלבום, וקורים הרבה דברים עם האלבום, דווקא עכשיו, הרבה יותר מאשר כשיצאו הסינגלים.

האלבום שהוצאת, "20 40", עומד בסימן סיכום תקופה. מה גרם לך להחליט להקדיש את האלבום לנושא הזה?

אני בעצם מופיע על במות מגיל 17. הופעתי עוד ברוקסן, ואח"כ בהרבה הרכבים שהקמתי, וכתבתי הרבה מאוד שירים: יש לי נניח בערך מאה שירים, אולי יותר. אלבום הבכורה שלי הוקדש לשירי משוררים ומחאה חברתית, ולכן הרבה מאוד שירים שאני כתבתי לא התפרסמו מעולם. פתאום כשהגעתי לגיל 38 הרגשתי צורך להוציא את השירים ולתעד 20 שנה בחיי, ובעצם גם לנסות להגיד משהו על הדור שלי, דור ה-X. המעבר הזה מנער בן 20 לאדם בן 40, איש משפחה שעבר כמה דברים בחיים, אני חושב שהרבה מעבר לסיפור האישי שלי, זה גם אומר משהו על החברה.

כהן: המעבר הזה מנער בן 20 לאדם בן 40, איש משפחה שעבר כמה דברים בחיים, אני חושב שהרבה מעבר לסיפור האישי שלי, זה גם אומר משהו על החברה. צילום: שרית קליימן

האלבום משלב סגנונות שונים (בעיקר רוק וצליל מזרחי). מה גרם לך לשלב ביניהם?

תראה, קודם כל זה המוצא שלי: אבי זכרונו לברכה, היה ממוצא טורקי. אמנם הוא נולד כאן בארץ אבל בכל זאת דיבר ספניולית (לדינו), הספרדית העתיקה של יהודי ספרד. אמא שלי נולדה בבגדד, עלתה בגיל מאוד צעיר אבל עדיין דוברת ערבית. בבית של סבא וסבתא שמעו את המוזיקה הערבית. מעל הכל רציתי לתת משהו לכבודם: גם בעקבות מות אבי, סבי וסבתי, להשאיר משהו מהם. יש משפט יפה ששמעתי מאהוד בנאי שאומר שכל יוצר מגיע לשלב בחיים בו הוא צריך ללכת אחורה כדי להתקדם קדימה: להתחבר לשורשים שלו ולהתחבר לדברים שהיו לפניו כאן כדי להתפתח, וככה אני מרגיש עם האלבום הזה.

עוד דבר שדחף אותי לסיפור הזה זו ההצלחה של "סולו עראק", שיר שהקלטתי לאלבום הבכורה למילים של רוני סומק, והשיר הזה דרש את השילוב של המוזיקה המזרחית עם הרוק. השיר זכה להצלחה ברדיו ואצל הקהל מכיוון שהיה שם משהו מאוד אותנטי, כנראה התחברתי באיזושהי אותנטיות לטקסט ולמוזיקה, הרגשתי שאני עושה שם משהו נכון. האלבום החדש הוא סוג של הרחבה של מה שהתחיל שם בסולו עראק.

לצד שירי האלבום הכנסת גם קטעים אינסטרומנטליים כדוגמת "Indian" מה עומד מאחורי ההחלטה הזו?

הקטע "אינדיאן" הוא הקטע האינסטרומנטלי היחידי, אבל גם בשירים האחרים שאני כן שר בהם יש קטעים מוזיקליים ארוכים, כמו למשל הסיומת של "קרוב", או הפתיחה של "כל עוד נפשי". קודם כל יש עושר מוזיקלי מאוד גדול בין מזרח למערב: יש את הגיטרות, בס, תופים, ואז כינור, פסנתר, תוף פרסי, כל מיני כלים מיוחדים. רציתי לתת ביטוי לנגנים האלו, שיבואו לידי ביטוי באלבום. הקטע הזה ספציפית, אינדיאן, הוא קטע שהולך איתי המון המון שנים. יש בו את החיבור המיוחד הזה בין מזרח למערב. אני תמיד הרגשתי שיש בו צליל הודי. הוא מאוד התאים לי גם בקונספט של האלבום: אם תסתכל עליו הוא נמצא ממש באמצע של האלבום. הגישה של היא לתת כבוד למוזיקה ולמוזיקאים שבאלבום.

את השקת האלבום ציינת במופע עתיר אורחים כדוגמת בועז כהן ואבי בללי. איך נוצרו הקשרים איתם?

אירחתי גם את סגול 59, שחוץ מהיותו אמן היפ הופ הוא גם אמן בלוז ורוק מעולה, ואת שרון עוסר, זמרת הודית שהשתתפה גם בקליפ של "אינדיאן" (בגרסת אולפן היא לא שרה, אך בהופעה היא שרה בו). את סגול 59 הכרתי בפרוייקט שנקרא "שירים מהמיטה" של רועי יבין טל, פרוייקט בו השתתפו גם הדג נחש ודפנה ארמוני, שעשתה קולות באלבום לשיר "להיות איתך". גם סגול השתתף בהקלטת קולות, בשיר "בראשית".

בועז כהן היה השדרן הראשון ששידר אותי ב-88fm, לאורך השנים וגם כיום ב99fm תמיד משדרר את השירים שלי. כשמסרתי לו את "20 40" הבנתי שהוא בעצמו מוזיקאי והחלטנו על שיתוף פעולה, הוא פסנתרן מעולה. את אבי בללי מנקמת הטרקטור הכרתי מהשכונה שלי ברמת גן: היו לנו חברים משותפים. הוא התלהב מהאלבום והצעתי לו להתארח בהשקה. אמרתי לו שאשמח לבצע איתו כמה מהקלסיקות של נקמת הטרקטור ("אדון הסליחות", שיש גם בו את השילוב מזרח-מערב, ו"משחק של דמעות" הרוקיסטי יותר).

איך הייתה החוויה לעבוד איתם?

תענוג גדול. כל אחד מהם הוא מוזיקאי גדול. על אבי בללי אין צורך להרחיב: מעבר לנקמת הטרקטור הוא גם עושה מוזיקה לסרטים ולמחול, לטלוויזיה. סגול 59 הוא גם מוזיקאי מוכשר שמוכר בעיקר מההיפ-הופ, אבל הוציא אלבום בלוז וגם אלבום קאברים בעברית לגרייטפול דד. יש לו צדדים שמאוד מתחברים אלי, למשל האהבה לפולק (במוזיקה שלי ובעיקר ב"20 40" יש השפעות של ניק קייב, דילן וניל יאנג). החיבור לשרון, זמרת הודית מצויינת שהגיעה לארץ עם כל הלהקה שלה לפני הרבה שנים ונשארה פה כשהכירה בחור ישראלי, יצר תוצאה מאוד יפה (לצרף קליפ מיוטיוב מההופעה). בועז כהן גם כן התחבר בצורה מאוד יפה לשירים, הוא אוהב את המוזיקה שלי והוסיף הרבה בפסנתר שלו. אני חושב שההשפעה שלהם תרמה הרבה להופעה, שהיתה מהטובות בחיי.

כהן: אני חושב שההשפעה של האורחים תרמה הרבה להופעה, שהיתה מהטובות בחיי. צילום: טל נמיר

מגיע קרדיט גם לנגנים המעולים בהרכב, ה"ערק רוקס". קודם כל, יש את יעקב לב שמח שהוא נגן כלי הקשה מדהים וניגן גם עם אהוד בנאי והברירה הטבעית. המתופף שלי שהולך איתי כבר הרבה שנים, ליאור זוסייב שמנגן גם עם עמיר בניון ובתזמורת "בראשית". הוא מתופף מאוד ורסטילי – שירים בהרבה סגנונות. יש בסיסט מעולה, חדש אמנם, אבל מעולה בשם תומר קרול (אנחנו מכנים אותו בשם הבמה שלו – "הארי"). גור וולנר מנגן בסאז, שזה כלי מיתר פרסי. וביחד עם הגיטרות שלי, חשמלית ואקוסטית, יש טווח מאוד רחב שאפשר לנגן: מרוק בועט עד מוזיקה יותר עגולה - מזרחית, וגם פולק, בלוז ועוד.

האם נתקלת בקשיים בדרך להוצאת האלבום ולהופעת ההשקה?

הדרך של מוזיקאי בארץ רצופה בקשיים, נקרא לזה אולי אתגרים. השוק פה מצומצם מאוד , הפלייליסט נוקשה מאוד, והקהל מצומצם. זה דורש הרבה מאוד אנרגיה, השקעה כספית, ובעיקר הרבה מאוד סבלנות ואמונה בעצמך כדי להגיע להישגים. לשמחתי אחרי הרבה מאוד שנים שאני פעיל בתחום, אני חווה עליית מדרגה רצינית בתקופה האחרונה. חתמתי עם חברת התקליט והאלבום מופץ לדיגיטל ולחנויות (ע"י הליקון), ביקרנו אצל יואב קוטנר בג'אם בגלי צה"ל, הייתה ביקורת מעולה במעריב, וכל מיני דברים קורים. דברים שמגיעים בעקבות עבודה רבה, לשמחתי זה מבשיל ואנחנו היום קוצרים את הפירות.

איך אתה מסכם את המסע שעברת בדרך להוצאת האלבום ואל מופע ההשקה?

שני הדברים קרו פחות או יותר ביחד. האלבום כבר היה אמור לצאת לפני שנה, ואפילו קבעתי מופע השקה בבית היוצר בנמל תל אביב, ב13.7.2017. עשרה ימים לפני זה הקדים לצאת ילדי השני (יש לי בן ובת). עוז נולד בחודש שמיני, עשרה ימים לפני ההשקה. קיימתי את ההופעה הזו אבל היא לא הייתה באמת השקה אלא הופעה רגילה: האלבום עדיין לא יצא לחנויות, לרשת ולרדיו, אבל כן ביצענו שם את שירי האלבום. הרגשתי שזה לא באמת השקה ובמשך השנה שאחרי המשכתי את המסע: הוצאתי סינגלים וקליפים נוספים. סינגל בשם "קרוב" שזכה להרבה עניין ברשת עם קליפ מיוחד, אחר כך קליפ מושקע ל"INDIAN" שצולם עם ה"ערק רוקס" ביפו, שכונת התקוה ואצלי בבית בקרית אונו. ועשיתי הופעות בכל הארץ, ככה ששנה שלמה התכונתי לרגע הזה של הוצאת האלבום החוצה לתקשורת, לרשת ולרדיו. כל זה קרה ביחד עם ההשקה בחודש אוגוסט.

האם אתה חושב שהשנה שדחית תרמה לאלבום?

השנה הזו הייתה קריטית להכנת הקהל והתקשורת וליצירת עניין באלבום. לפעמים בוער לנו להוציא דברים החוצה וכביכול להשתחרר מהם. אבל זו גישה לא נכונה כי שוק המוזיקה מוצף ולדעתי אומן צריך לחפש את הייחוד במוזיקה שלו, להשקיע בקליפים, בהופעות ובהקלטות באיכות מאוד גבוהה. בעיקר אם אתה עושה מוזיקה קצת שונה - מה שלא כולם מחפשים היום. אם הסגנון שלך הוא לא ממש מיינסטרים, אז צריך לעשות את זה כמו שצריך ולהשקיע, כדי לתת משהו אחר לקהל. השנה הזו הייתה מאוד נחוצה, שמח שהמתנתי. גם גיבשתי בינתיים הרכב מעולה, שמנגן הדוק ויפה. והילד גדל כך שגם התחלתי לישון בלילות...

האם לדעתך היית פועל אחרת בתהליך הוצאת האלבום?

כן. חושב שאם הייתי היום מתחיל את כל התהליך הייתי מתוכנן יותר בזמנים, הייתי מציב לעצמי לו"ז יותר ברור. אבל החיים קורים, אתה יודע, המוזיקה והחיים מתערבבים ביחד. כמו שאמרתי, האלבום הזה מתעד את החיים שלי אז הכל אצלי מתערבב, אני שר על החיים שלי, למשל על הולדת בתי שהשיר "בראשית" מוקדש לה תמיד, על מותו של אבי בשיר "סוף" הסוגר את האלבום. יש לנו תכנונים, אבל כמו שאומרים, אלוהים צוחק מלמעלה. אתה לא באמת יכול לשלוט וברגע שנולד ילד התכניות משתנות, אבל במהות שום דבר לא השתנה, כי המוזיקה היא יעוד עבורי.

מי היווה עבורך את מקור ההשראה ליצירת האלבום?

החיים עצמם, אחרי הכל החיים שלי מתועדים בו. אני מושפע מהמון מוזיקאים, מהארץ ומהעולם, אם זה משנות השישים, השבעים והשמונים ועד היום. אם זה מהעולם כמו PINK FLOYD, ניק קייב, לאונרד כהן, סמית'ס, קיור, ופה בארץ מרוקרים כמו ערן צור, נושאי המגבעת וברי סחרוף, וגם אמנים שמשלבים מזרח ומערב כמו אהוד בנאי, אהובה עוזרי ועמיר בניון. יש מגוון מאוד רחב של מוזיקה שאני נוהג לשמוע. הכל ביחד נכנס לאלבומים.

מהן הציפיות שלך מהאלבום?

גבוהות, זה פרוייקט חיים. זה אמנם לא האלבום הראשון, אלא השני אבל קצת מרגיש לי כמו אלבום בכורה מכיוון שזה אלבום אישי יותר, מדויק יותר, ויש בו המון סוגים של מוזיקה, גם הכתיבה וההלחנה שלי השתנו במהלך השנים בו נכתב. הציפייה היא להגיע לכמה שיותר קהל ולהיות מושמע בכמה שיותר מקומות. להמשיך את מה שקורה עכשיו: ההד הגדול בתקשורת והקהל שמגיע להופעות. בשנה האחרונה היו לנו כמה מההופעות הטובות בחיים, כמו למשל ההופעה בירושלים במתחם התחנה. השקה מעולה בבר גיורא והיו עוד כמה הופעות מאוד טובות וערבים בהם התארחתי. מרגיש שהצלחתי להגיע לקהלים חדשים. בסופו של דבר זה שמה שחשוב לי, כי ההשמעות ברדיו ובתקשורת הן רק כלי כי המטרה היא לתת משהו לאנשים, לרגש ולהגיע לכמה שיותר אוזניים עם המוזיקה שלי.