היום אני שמח לראיין את ירמי קפלן לכבוד הופעה חגיגית לציון 25 שנים לאלבום "ירמי קפלן והפרחים" ולרגל הוצאת האוסף "עד עכשיו" לפני מספר חודשים. קריאה נעימה!
הי ירמי, אשמח אם תספר לנו קצת על המופע המתוכנן.
המופע מתוכנן לכבוד 25 שנים לקריירת הסולו שלי. האלבום הראשון שלי, "ירמי קפלן והפרחים", יצא לפני 24 שנים, ב1994. יחד עם קטעים מתוך האלבום, יופיעו אורחים מהתקופה: יהיה איחוד של תערובת אסקוט, יופיעו מוניקה סקס, שהפקתי את האלבום הראשון שלהם "פצעים ונשיקות" וערן צור, שהוא אחת מהדמויות האהובות עלי, שהתחיל גם הוא באותה התקופה.
מיהם "הפרחים"?
"הפרחים" הם שם שנתנו ללהקה שנגנה איתי בשני האלבומים הראשונים "ירמי קפלן והפרחים" ו"בוקר טוב". בלהקה היו ג'נגו, זוהר פרסקו ואורן קפלן. ג'נגו ניגן איתי בתערובת אסקוט והמשיך איתי אחרי שעזבתי את הלהקה. זוהר פרסקו, נחשב היום לאחד מנגני כלי ההקשה מהטובים בעולם בסגנון פרסי, טורקי והודי. גם בזמנו זוהר התעניין בעיקר בכלי הקשה ואף פעם לא שאף להיות מתופף. שני האלבומים הראשונים שלי הם בעצם שני האלבומים היחידים בהם הוא מנגן ממש במערכת תופים בסגנון רוקנ'רול, למרות שקיבל הרבה הצעות. אורן קפלן היה אז אחד הגיטריסטים הטובים בשנקין, ואחרי שסיים את פרק "הפרחים" בחייו, הוא המשיך להיות הגיטריסט של גוגל בורדלו, להקה מאוד ידועה בעולם, שמנגנים פולק פאנק. בהקלטות האלבום מנגן גם אמיר וינצ'י, שלא המשיך איתנו בהופעות אחרי צאת האלבום והיום הוא מנהל בכיר בחברת Waves הידועה.
איך אתה מרגיש לקראת האיחוד של "תערובת אסקוט"?
למרות שבזמנו התפרקנו בעקבות סכסוכים, בעיקר על רקע אגו והרבה מכות, כבר יצא לנו להתאחד בכמה הזדמנויות ואנחנו מאוד נהנים כשאנחנו מנגנים ביחד. לא מזמן התאחדנו במסגרת הופעה מיוחדת של להקות משנות ה-90, באמפי ראשון ולפני שנה וחצי בערך התאחדנו למופע מחווה של אסף אמדורסקי שעשה רטרוספקטיבה לכל האלבומים שלו. בכל פעם שאנחנו נפגשים אנחנו מדברים על להקליט חומר חדש, ואיכשהו זה מתמסמס. הפלא ופלא, דווקא בשבוע האחרון בילינו שלושה ימים באולפן ביחד והקלטנו זוג שירים חדשים שאולי עוד נשחרר אותם. אנחנו בהחלט נשמח להקליט ביחד עוד חומרים חדשים, אבל אני לא מבטיח שום דבר. נחכה ונראה (או נשמע).
גם בסיבוב ההופעות האחרון שלך אירחת אמנים שונים בכל הופעה. איך הגעת להחלטה הזאת?
כשאומנים מארחים אומנים אחרים, ברוב המקרים, זו החלטה ניהולית שמגיעה מלמעלה. יתכן שהמסורת הזו התחילה בימי סטודנטים למיניהם שבהם אוניברסיטאות ביקשו מאמן שבא להופיע לארח אמן נוסף. איכשהו זה התפתח פה במיוחד בישראל יותר מבכל מקום אחר בעולם. בכל מקרה, אני מקפיד לארח אנשים שאני מאוד אוהב. בסיבוב הזה, אחרי צאת אלבום האוסף, עשינו סיבוב זאפות ואירחתי את ארקדי דוכין, גיא ויהל ואת דנה ברגר, שהיא חברה טובה מאוד שלי. היינו פעם בני זוג לפני 25 שנה, וגם הופענו לא מעט, ב-15 השנים האחרונות.
איך היה סיבוב ההופעות?
ההופעות היו מאוד מוצלחות, הזאפות היו מלאות, זה היה כיף. הקהל היה מאוד מגוון. הקהל שכבר ראה הופעה שלי יודע שעפים בהופעה אבל מי שמגיע בפעם הראשונה תמיד מגיב בהלם מוחלט ומופתע. לא לזה הוא ציפה, צריך לחוות כדי להבין. מה שהפתיע אותי היה, שגם הצוות בכל הזאפות, שאלו אנשים צעירים יחסית שרואים הופעות מדי ערב, הגיע בסיום ההופעה כדי לומר לנו שמבחינתם זו ההופעה הכי טובה שהם ראו במקום. זאת הייתה עבורי מחמאה גדולה!
בתחילת 2018 הוצאת אלבום אוסף. זאת החלטה לא שגרתית על רקע המעבר של כל תעשיית המוזיקה למדיה אינטרנטית. מה גרם לך להוציא דווקא דיסק? האם זו מחווה לקהל היותר ותיק שלך, שאולי עדיין אוהב להחזיק ביד את הדיסק עם העטיפה וכל התוספות ולשמוע אותו במכונית?
האמת שהדפסנו כמויות מעטות מאוד של דיסקים, מהסיבה הפשוטה שאף אחד לא שומע מוזיקה בדיסקים. אין איפה לשמוע כבר. מחשבים חדשים מגיעים בכלל בלי נגן דיסקים. אני כבר שנים לא שומע דיסקים, אלא קבצים דיגיטליים, בסטרימינג – באייטיונס, בספוטיפיי או ביוטיוב. יש בדיסק משהו שהוא מעין כרטיס ביקור לחלק לשדרנים למיניהם, ואולי מתאים לקהל יותר ותיק שאוהב להחזיק ביד איזו פיסת חומר, את הדיסק עצמו עם העטיפה ונהנה לעלעל בתכנים שבתוך עטיפה שכזו – תמונות, מי כתב והלחין, להסתכל על הטקסט, ואולי אפילו לשמוע את הדיסק באוטו, שזה המעוז האחרון של נגני דיסקים בימינו.
האם אתה מעדיף להוציא בעתיד אלבומים חדשים, או אולי לטפטף כל פעם שיר חדש?
הוצאת אלבומים כבר פסקה מלהיות אפקטיבית מבחינה כלכלית. אמנם ברדיו יש נטייה להתייחס יותר לאמן שמוציא אלבום בקמפיין, מאשר כשזורקים להם כל פעם שיר, אבל בעיניי, עדיף להוציא כל פעם סינגל אחד. בכל מקרה, מספיק שיר אחד כדי לתת לקהל תחושה, שאתה עובד וכדי להישאר בתודעה. היה חשוב לי באלבום האוסף לשחרר בתוכו שיר חדש: "לא מושלם". זה בהחלט נותן לך תחושה של יצירה, שעושים דברים חדשים. לאחרונה הוצאתי שיר חדש נוסף, "סינדרלה", שהגיע אליי במפתיע ובכל זאת מצליח מאוד בינתיים, גם מבחינת תחנות הרדיו וגם ביוטיוב.
יש לשיר הזה סיפור מיוחד. אשמח לשמוע אותו.
השיר נכתב על ידי רות בקר שנולדה בארה"ב, אבל חיה בישראל את רוב חייה. כמו לא מעט אנשים היא כתבה שירים למגירה. היא פרסמה מספר סיפורים קצרים ופואמות בירחונים בארה"ב ובאירופה ואולם מעולם לא הוציאה ספר. רות חלתה בסרטן פעמיים: בפעם הראשונה היא גברה על המחלה, אבל ארבע שנים מאוחר יותר היא חלתה שוב, והפעם המחלה גברה עליה. כמעט שלוש שנים לפני מותה, כשהייתה כבר חולה והיה ברור שזה הולך לקראת סיום, המשפחה התגייסה כדי לאסוף את כל הכתבים והצילומים שלה (רות הייתה גם צלמת מאוד מוכשרת) ולנסות לאגד הכל בספר שהיא מעולם לא הוציאה. רות בעצמה הייתה שותפה להכנת הספר שלה, אבל מתה ממש חודשים ספורים לפני שהביאו את הספר לדפוס, כך שהיא כן אישרה את כל התרגומים ופיקחה על הסדר של השירים , אבל נפטרה בכל זאת חודשים ספורים לפני שהספר הובא לדפוס.
איך השיר הגיע אליך?
המשפחה פנתה אליי דרך דורון פלסקוב ובן שופן שהלחינו את הטקסט שלה. הם רצו שיהיה בשיר חלק שהוא בשפת המקור כי היא כתבה באנגלית. העבירו אליי את ספר השירים המלא ואחרי שקראתי בו, הרגשתי שאני מתחבר אליה לגמרי ושאני קולט אותה. היא מלאה בחדוות חיים לצד איזו עצבות ממכרת. לא סתם הסכמתי לשיר את השיר אלא התחברתי לדמות שכתבה את השיר. אני מרגיש שעשיתי פה מעשה מאוד חיובי ומאוד חזק שמאפשר למשוררת הנפלאה הזאת לקבל חיים גם אחרי המוות שלה. ובינתיים מאז שהשיר יצא, על פי כמות הצפיות ביוטיוב, והתגובות שאני מקבל, גם משדרי רדיו וגם ממוזיקאים אחרים, עשיתי את המעשה הנכון.
בשנים האחרונות שיתפת פעולה עם ההרכב "ספנסרוסו". איך נוצר הקשר ביניכם?
הגעתי לספנסרוסו דרך אדם זיו, שהוא בן דודו של מתן ספנסר. מתן השמיע לי את החומרים שלהם והתאהבתי מיד בהפקה. הם ביקשו ממני לשיר שיר אחד מהחומרים שלהם, וכשסיימנו החלטנו מיד להקליט שיר נוסף. החיבור היה כל כך מוצלח שהמשכנו להקליט שיר שלישי, וכן הלאה, עד שהגענו בעצם לאלבום שלם.
איך אתה מרגיש שהעבודה איתם תרמה לך?
אני מרגיש שהעבודה יחד איתם פתחה לי את הראש לכיוונים חדשים ונוספים מבחינת הפקה וסאונד של מוזיקה חדשה.
איזה טיפ היית נותן לאמנים צעירים ומתחילים?
אנחנו חיים בעידן האינסטנט ומוזיקאים ואמנים צעירים לוטשים עיניים לתכניות הריאליטי למיניהן ונדמה להם שזו הדרך היחידה, ואולי הכי מהירה, לקבל הכרה ותהילה. ואולם ללכת לתכנית טלוויזיה זה לא מספיק. מוזיקאים צריכים לעבוד קשה, גם לפני, וגם אחרי שהתכנית מסתיימת כדי להתפתח בתור מוזיקאים וגם כדי להמשיך ליצור דברים טובים ולהישאר בתודעה. דוגמה טובה להצלחה ראויה היא של גיא ויהל שעבדו קשה הרבה לפני שהגיעו לתכנית The Voice, וממשיכים לעבוד קשה גם אחרי שזכו להכרה דרך התכנית וםעם האלבומים הראשונים שלהם. הם ממשיכים לחפש איך להתפתח ואיך להיות בתודעה. אז הטיפ שלי הוא בעצם לעבוד כמה שרק אפשר, ולא להרפות, אם זה מה שאתה רוצה לעשות בחיים.
עם מי היית שמח לשתף פעולה?
עמיר בניון הוא אמן שהייתי מאוד שמח לעבוד איתו. הוא לכאורה לא מהז'אנר שלי בכלל, אבל זה מה שמרתק אותי: אמנים שדוחפים אותך להיפתח לכיוונים לא צפויים. בלי קשר לסגנון ולז'אנר אני מעריך אותו גם בתור יוצר וגם בתור זמר גדול.
ובפנטזיה?
בפנטזיה, בלי הגבלות זמן ומקום, אז מוצארט הוא האמן שהייתי רוצה לעבוד איתו, ואחריו הייתי מאוד שמח לבלות כמה סשנים באולפן הקלטות עם פרינס.
איפה אתה מדמיין את עצמך בעוד עשור מבחינה מוזיקלית?
אני לא מדמיין את עצמי בכלל בעוד עשור אלא אני חי את ה"כאן ועכשיו". אני אוהב את מה שאני עושה. בכל מקרה אני מאמין שגם בעוד עשור אני אחיה מוזיקה ואמשיך ליצור ולהופיע. ובוודאי כל עוד ארגיש שאני מצליח לרומם ולגעת באנשים אחרים דרך המוזיקה וגם את עצמי.
זהו אחד משיאי הבלוג של יובל עד כה. אני מאוד ממליץ לכם לא לעשות סתם לייק אלא גם לקרוא את הראיון המושקע הזה, שבו השאלות הענייניות של יובל והקשר המיוחד שיש לו עם ירמי הוציאו מהיוצר המוכשר הזה סיפורים ופרטים מעניינים מהקריירה המוזיקלית שלו בעבר ובהווה, דברים שלא קראתי עד עכשיו גם אצל כותבים ותיקים בתחום.