ראיון השבוע עם יזהר אשדות

היום יש לי הכבוד לראיין את יזהר אשדות לרגל צאת אלבומו החדש "כך הולך הרוח". יחד שוחחנו על התהליך המרתק של יצירת האלבום.

איך אתה מרגיש לאחר שהוצאת את האלבום החדש? ציפיתי שזה יהיה כמו סוג של מסך שיורם, כי בארבע שנים האחרונות, בזמן שעבדתי על האלבום, כל הזמן היה משהו שחסם את העתיד, את ההמשך, בעיקר לקראת הסוף כשהאלבום היה כבר פחות או יותר מוכן ורציתי שהוא ייצא. ברגע שהוא יצא ובאמת גם התקבל יפה, פתאום באמת הוסר המסך ויכולתי לנוח ולתכנן באמת את ההמשך, את העתיד. בעיקר לקחת חופש מדד-ליינים, חופש מצורך לעשות, ולאט לאט טו צ'יל כמו שאומרים, פשוט להרגיע, ללכת לאולפן ולבנות מכשירים ולא לחשוב שאני צריך לגמור את האלבום, דבר שהעסיק אותי בארבע השנים האחרונות.

באלבום יש קטעים אינסטרומנטליים לצד השירים. מה גרם לך להחליט לשבץ אותם? התחלתי את האלבום בכתיבה קונבנציונלית בחיבור עם יהלי סובול כשכתבנו יחד את השירים. כתבנו הרבה שירים בפרק זמן של חודש בערך, ואחרי זה, כשהתחלתי בעצם לפתח את השירים ולעבוד עליהם, קצת נתקלתי שוב בסוג של מחסום, כפי שקרה לי גם באלבום הקודם, וקצת הרגשתי שאני צריך לחדד יותר את החושים שלי לגבי מה אני רוצה שיהיה באלבום ומה פחות, והחלטתי לעצור וקצת לנוח מהשירים אחרי העבודה האינטנסיבית של הכתיבה. במקביל לזה התחיל אצלי תהליך של חזרה לתוך הסינתיסייזרים: הוצאתי מהמחסן את שני הסינתיסייזרים הוותיקים שלי, שיש לי אותם עוד מימי תיסלם הראשונים, בתחילת שנות השמונים, ואת הבייס ליין (TB-303), והבנתי שאני קצת עייף להביט כל היום למסך מחשב ולהשתמש במחשב ככלי כתיבה, ככלי עבודה ועריכה ועיבוד ומיקס והכל, והסינתיסייזרים הפיזיים אפשרו לי להפנות אליו את הגב. לאט לאט הבנתי שיש עולם חדש של סינתיסייזרים מודולריים והתחלתי לצלול לשם וליהנות מהעשייה השונה, מהטכניקה השונה, מדרך חדשה ליצור השראה ביצירה עם הסינתיים האלה, שלא הכל ידוע מראש ויש המון הפתעות בדרך והמון אילתורים. כך ביליתי את השנה וחצי הבאות. פשוט לייצר המון מוזיקה, המון. זה כמו סוג של התעמלות לנפש. זה לייצר סוג של כושר חדש של מוזיקה, של הלחנה, של עיבוד, של עשייה מוזיקלית, לייצר דיסיפלינה חדשה. באיזשהו שלב, חשבתי שאולי פשוט אעשה אלבום אלקטרוני במקביל לאלבום של השירים, כי היו לי המון קטעים ואת חלק מהם התחלתי לפתח, והיו כאלה שאהבתי במיוחד. אבל ההחלטה לעשות את זה באלבום אחד, הגיעה כשנולד השיר "זה לא הזמן", ששרתי בסופו של דבר עם דורון טלמון מג'יין בורדו. זה שיר שהתחיל מג'אם אלקטרוני שעשיתי עם המודולרים ומטקסט של יהלי שהיה במאגר במחשב, ויום אחד, במין ג'אם סשן כזה עם משה לוי שמבוסס על הקטע האלקטרוני, התחלתי לשיר את המילים האלו וכך נולד השיר. אז הבנתי שבעצם שני העולמות האלה, שכביכול היו נפרדים, יכולים להתחבר, העולם של השירים והעולם של המוזיקה האינסטרומנטלית, ובעצם אני הזמר ואני המוזיקאי יכולים להיות מחוברים באלבום אחד וכך נולדה ההחלטה.

ראיתי שעבדת עם יהלי סובול על שירי האלבום. איך הייתה לך החוויה לעבוד איתו עליהם? יהלי ואני עובדים כבר הרבה שנים, כתבנו לא מעט שירים בעבר ("ריקוד קטן", "במרחק נגיעה מכאן" ועוד כמה שירים באלבום ההוא), אבל אף פעם לא כתבנו קבוצה של שירים לאלבום שלם, וזו הייתה מן החלטה כזו לעשות את זה באלבום הזה. בסופו של דבר הגיעו שישה מהם לקו הגמר, אבל יש עוד לא מעט שנשארו בצד ויכול להיות שבחלק מהם אנחנו עוד נשתמש. העבודה הייתה נהדרת, ההרמוניה הייתה מוחלטת. בעצם ההחלטה מראש שיהלי כותב טקסטים ואני כותב מנגינות שחררה אותנו ואפשרה לכל אחד מאיתנו להיות בשיאו.

את השקת האלבום ציינת לאחרונה בסוף שבוע של שלוש הופעות. איך החלטת להשיק בצורה הזו את האלבום? כשאני מוציא היום אלבום, זה ברור לי שאני לא הולך לנגן את כל שירי האלבום בהופעה, כי הקהל בא לשמוע אותי גם אם הוא לא ישמע שיר אחד חדש. אבל כן חשוב לי לקדם את האלבום וכן חשוב לי להציג את המקום בו אני נמצא היום כמוזיקאי, את מה שאני אוהב לעשות היום, המקום שאני נמצא היום מבחינת הטעם שלי ומבחינת ההתפתחות שלי כמוזיקאי. אז לכן ביצענו חמישה קטעים מתוך האלבום, שזה כולל כמובן את השירים שיצאו, גם את "כפר צרפתי" ואת "את והגשם" וכמובן את "כך הולך הרוח" עצמו, אבל האתגר היה איך לתרגם להופעה שיר כמו "קמבודיה", שהוא קטע אלקטרוני אינסטרומנטלי, והחלטתי שאני רוצה לעשות את זה בלי עזרים אלקטרונים, אלא לתרגם את זה לגמרי ללהקה מנגנת, ועשינו ביצוע חי לחלוטין של "קמבודיה". זאת דוגמה לדרך שבה להקה טובה יכולה לקחת תפקידים אלקטרונים, לפשט אותם ולהפוך אותם לחיים, ובעצם הקטע, שהוא מנגינה שנוצרה יחד עם המכשירים האלקטרוניים באולפן, הפך להיות מנגינה עם אופי אחר לגמרי, כמעט קלטי משהו של רוק-אירי, וזה היה תהליך מאוד מעניין של העבודה עם הלהקה על קטע שנוצר באופן אלקטרוני באולפן. (גרסת האלבום: https://youtu.be/ovXqYJ4497o, גרסת ההופעה: https://youtu.be/xyS2NpZkhsg, י.א.)

איך אתה מסכם את החוויה הזאת? החוויה הייתה נהדרת, לפגוש את כל הקהל בוויקאנד אחד מרוכז. מה שיפה בשלוש הופעות, שהן בפרק זמן כל כך מרוכז, זה שאתה לומד בכל פעם מההופעה הקודמת ואתה מגיע לאיזשהו שיא, וכל הופעה היא בעצם שונה לחלוטין, אפילו שאלו אותם שירים.

איך הקהל מקבל את האלבום החדש? מהתגובות שאני מקבל מהאנשים, אני שמח להגיד שהאלבום התקבל כנראה מאוד יפה וזה כיף לשמוע. כאשר מוציאים היום אלבום, הדיסק הוא הדבר השולי. הדפסתי כמות מאוד קטנה של דיסקים כדי לחלק לחברים ולאנשים שעבדו איתי באלבום, ולהוכיח לאימא שלי שלא התבטלתי ארבע שנים עכשיו, כי מה תחלק, לינק לספוטיפיי? אז דווקא אני מוצא עכשיו, בדיעבד כשהאלבום יצא כבר, שיש יתרון בדרך שאנשים צורכים היום מוזיקה, באפל מיוזיק או בספוטיפיי, כל העניין הזה של סטרימינג, כי הרבה אנשים שלא היו הולכים לחנות לקנות דיסק, היום נחשפים לאלבום ומקשיבים לו, כי זה זמין, כי זה קל, כי אתה משלם מינוי של 20 שקלים ויש לך את כל המוזיקה שאתה רוצה. אז אני מקבל תגובות מהאנשים שבאופן שהפתיע אותי מקשיבים לכל האלבום ולוקחים את הזמן כי זה לא אלבום קונבנציונלי, או מה שרגילים ממני, של רק שירים יפים, אלא גם קטעים של מוזיקה שהיא לא לגמרי פשוטה.

איזו ביקורת שנכתבה על האלבום השפיעה עליך במיוחד? בדרך כלל לא הייתי מפונק על ידי הביקורת אבל כאן קיבלתי כמה ביקורות מעודדות, אני זוכר במיוחד ביקורת של תימורה לסינגר בגלובס שהרגשתי שהבינה במדוייק לאן כיוונתי באלבום הזה. המדיניות שלי מול עצמי בעניין של ביקורות היא שכשיש ביקורת רעה, אז כן להתעצב אבל לא להתעצב יותר מחצי שעה, ובאותה מידה גם כשיש ביקורת טובה לא לצהול יותר מדי אלא פשוט להמשיך הלאה: לשמוח כשזה טוב ולהתעצב כשזה רע, אבל לא לתת לזה להשתלט עליך.

מהן הציפיות שלך מהאלבום? לאן היית רוצה שהוא ייקח אותך? כשסיימתי לעבוד על האלבום, להבדיל אולי מבאלבומים אחרים שלי, הרגשתי שיש פה הזדמנות לזרוע זרעים לעתיד. זה לא רק האלבום עצמו ומה שעשיתי, אלא בעצם העובדה ששילבתי קטעים אינסטרומנטליים, ששילבתי את הצד שלי כמוזיקאי, שלא עשיתי חשבון לכולם ואמרתי אוקיי, אני ממשיך להיות הזמר, הסינגר-סונגרייטר, אלא באמת מציב פה את המוזיקה שלי כפי שהיא היום. אמנם לא לכולם קל עם החלק החדש הזה של המוזיקה, אבל מהתגובות הטובות שאני מקבל, אני נהנה מהרוח הגבית שמאפשרת לי יותר בקלות להמשיך הלאה ולהתפתח כמוזיקאי ולהשתמש ביכולת הזו שיש לי עם הניסיון ועם השנים ולהשתחרר מחוקי המשחק של להתחרות בבני 20 על מצעדי הפזמונים, כמו שקראו לזה פעם, ובעצם לעשות את מה שאני אוהב עד כמה שאני אוכל, כל עוד אני יכול.

מה דעתך על האמנים הצעירים שמושמעים בתחנות הרדיו השונות? את המוזיקאים הצעירים והמעניינים אני שומע לאו דווקא ברדיו, כי הם בכלל מתחת לרדאר של המיינסטרים. לפני כמה שנים הגשתי במשך שנה עם יאיר ניצני תכנית בגל"צ בלילה, "ציפורי לילה", ובשעה השנייה של כל תכנית אירחנו באולפן להקה או אמן, כמעט כולם מהאינדי ולא מהמיינסטרים. היינו המומים מכמות הכישרון וכמות הלהקות הטובות, המוזיקאים המוכשרים, האומץ והתעוזה והקשר לעולם הגדול. זה היה מפתיע, כי זה לא היה כל כך קשור למה ששומעים ברדיו. אז אם אתה שואל אותי מה דעתי על מה שקורה היום בסצנה של המוזיקה בתל אביב, אז הסצנה היא מדהימה: יש המון המון כישרון, המון אנשים שעושים מה שהם רוצים, הם אפילו עוקפים את הרדיו, אתה רואה להקות שממלאות את הבארבי מבלי שהם הושמעו אפילו פעם אחת ברדיו המיינסטרים. כן, זה מקסים.

איזה אמן אינדי מוצא חן בעיניך במיוחד? מה אני אוהב? וואו. יש אנשים מוכשרים: יש את קין והבל, ומאלה שכן מושמעים ברדיו אני אוהב את מה לירון עמרם עושה, אני הכרתי את אבא שלו (סימפלתי את הפח של אבא שלו בשירים של עופרה בזמנו). יש לא מעט אנשים טובים.

לסיום, אשמח אם תיתן טיפ למוזיקאים מתחילים. אילו צעדים אתה ממליץ להם לעשות? עצה למוזיקאים צעירים? זה קשה לי להגיד, אבל אני חושב שמוזיקאים צעירים שבאמת רוצים לעשות את הדבר שלהם לא צריכים ממש עצה אחת גדולה. הם צריכים פשוט לעשות ולעשות ולעשות. אתם צריכים פשוט לעבוד ולעשות את הדבר שלכם ולהיות נאמנים לעצמכם, בין אם מה שאתם עושים זה הדבר הכי איזוטרי או שהוא הדבר הכי פופי והכי בלב העניינים. מותר לכם לעשות את מה שאתם רוצים לעשות כי אתם תמיד תהיו במיטבכם כשאתם עושים את המוזיקה שאתם אוהבים. היום קל ללמוד באינטרנט, היום קל ללמוד איך להפעיל מכשירים, יש המון מורים לכל דבר, אבל עדיין אני חושב שבית הספר הכי טוב למוזיקאי צעיר זה לעבוד עם מוזיקאים אחרים כי אתה לומד הכי הרבה מהאינטראקציות שלך עם מוזיקאים, טכנאים, מפיקים, עם כל האנשים שנמצאים בתעשייה הזו, בתהליך העשייה של מוזיקה. אז כמה שיותר לעבוד עם אנשים, ככה נלמד יותר.