ראיון השבוע עם הדר עצמוני מאירי

היום אני שמח לראיין את הדר עצמוני מאירי שהוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה "בתוך קופסה". שוחחנו על האלבום ועל השנה שהיא עברה. קריאה נעימה!

איך את מרגישה אחרי הוצאת האלבום "בתוך קופסה"?

אני גאה ומאושרת. האלבום הזה הוא הגשמת חלום עבורי. בתור מישהי שלא הגיעה ישירות מתחום המוזיקה – הקלטת האלבום לא הייתה עניין מובן מאליו. לפני שלוש שנים סיימתי את לימודי ברימון והצטברו אצלי שירים שדגדגו לצאת החוצה. החלטתי שאני הולכת על זה כאן ועכשיו. כל השירים באלבום נכתבו והולחנו בשנים האחרונות והם מספרים סיפור ומשקפים תקופה.

עבדת על האלבום יחד עם מאור שושן ואור פריי. איך נוצר הקשר ביניכם? איך הייתה החוויה לעבוד איתם?

את אור פגשתי במהלך הלימודים ברימון. החיבור והקליק נוצרו בעקבות משימה משותפת שקיבלנו בקורס כתיבה והלחנה. אור ניגן את השירים שלי על הגיטרה והפיח בהם גוון מעניין ומרענן. ניגשנו ביחד לתחרות "השיר המקורי" ברימון עם השיר "נסיעה בזמן" ועלינו לשלב הגמר. התגובות היו מאוד מפרגנות ומחמיאות והחלטתי להקליט ולהוציא את השיר בתור סינגל. אור הכיר לי את חברו מאור שהוא מפיק מוזיקלי. הם עיבדו והפיקו לי את השיר וזה עשה לי חשק לעוד. חווית העבודה איתם היתה מושלמת. נהניתי מכל רגע. הם קלטו מיד את הסגנון המיוחד והאישי שלי ולא ניסו לשנות אלא להוציא ממני את מי שאני. הם זרמו איתי ואני איתם. נהיינו חברים מאוד טובים.

את השיר "אבוקדו ולימונית" שרת ביחד עם אלעד פרץ. איך הגעת להחלטה לבצע את השיר הזה כדואט? איך נוצר הקשר ביניכם? האם זה היה במיוחד לצורך הדואט או שהכרתם כבר לפני?

השיר "אבוקדו ולימונית" נכתב כדואט. זהו שיר מדליק, קורץ קליט ומאוד אהוב. חיפשתי את ה"אבוקדו" שלי במשך הרבה זמן. פניתי לכמה מוזיקאים וזמרים שסירבו בנימוס מסיבות כאלו ואחרות. כמעט סיימנו להקליט את האלבום וכמעט ויתרנו על הדואט עד שהגיע אלעד פרץ המוכשר והמקסים. לא הכרתי את אלעד באופן אישי אבל עקבתי אחרי פרויקטים שהוא עשה ביוטיוב ובפייסבוק. יום אחד הוא פרסם שיר שהוא שר בדואט עם חברה שלו בעיבוד מקסים שהוא עשה וזה שבה אותי. פניתי אליו דרך הפייסבוק, שלחתי לו את השיר והצעתי לו לשתף פעולה. אחרי לא הרבה זמן הוא חזר אלי והיה מאוד חיובי ובעניין. נפגשנו כעבור כמה ימים וזה היה זה. הקלטנו אותו על המקום. אלעד גם התארח בהופעת הבכורה שלי ושר איתי את השיר בפעם הראשונה על במה.

את השירים מהאלבום כתבת על אירועים מהחיים. מה גרם לך לכתוב עליהם?

כל שיר הוא חוויה, זיכרון או מחשבה. הרעיונות לשירים באים תוך כדי החיים עצמם בנסיעה בכביש, כשאני עם הילדים בגן שעשועים, אחרי שיחה עם השכנה או תוך כדי חיתוך סלט. את רוב השירים באלבום כתבתי במהלך הלימודים שלי ברימון. למשל את השיר "הבטיחי לחזור שוב אלי" כתבתי בעקבות משימה בקורס הלחנת שירים עם יהודה עדר. המשימה היתה לכתוב שיר מתוך פחד. בתי הבכורה הייתה אז בת 4 והפחד היחידי שיכלתי לחשוב עליו היה להיות בלעדיה. ומשם נכתב השיר.

עצמוני מאירי: כל שיר הוא חוויה, זיכרון או מחשבה

איך הלימודים בבית הספר "רימון" השפיעו על יצירת האלבום?

אל רימון התגלגלתי די במקרה. תמיד הרגשתי שם קצת זרה ולא קשורה. רוב התלמידים שם הם חבר'ה צעירים מאוד, מוזיקאים, נגנים וזמרים מוכשרים עם שאיפות וחלומות. אני הגעתי לרימון עם מקצוע בתחום אחר בכלל, אמא לשתי בנות קטנות ומטרת הלימודים עבורי היתה למידה ופיתוח עצמי בתוך התחביב הזה של השירה והמוזיקה. אבל מהר מאוד נשאבתי לתוך הדבר המדהים הזה שקרה לי בלי שהתכוונתי בכלל ובפרט לשיעורי הלחנת שירים. שם קיבלתי השראה וכלים לכתיבה והלחנה. הייתי כותבת בכל שבוע שיר ומתרגשת כמו ילדה קטנה להציג אותו בפני הכיתה. ברימון גם למדתי על תהליך יצירה והפקה של שיר והניסיון שרכשתי עזר לי אחר כך בהפקת האלבום שלי.

איך הרגשת כשהשיר שלך "ילדת טקסים" הושמע בתכניתו של גידי גוב?

זה היה מחמיא ומרגש. כל שדרן שבוחר לשדר את השירים שלי הוא סוג של מתנה עבורי. אין לי יחסי ציבור והפלטפורמה היחידה שאני משתמשת בה להפצת הסינגלים שלי היא מערכת "לינקטון" ששולחת את השירים שאני מוציאה לאנשי רדיו ומדיות שונות. אני מניחה שרובם לא פותחים ולא מאזינים עד הסוף. וגם אם מאזינים – קשה מאוד להחדיר היום שיר ללא עבודה של יחצ"נות, הופעות, ריאיונות ופוסטים רבים ברשתות חברתיות. צריך להיות איזשהו עניין סביב השיר על מנת שמישהו ישדר אותו. ולכן בכל פעם שהשירים שלי משודרים בתחנות רדיו, באינטרנט ובמקומות מסחריים זוהי זכות עבורי.

שידור השיר "ילדת טקסים" בתוכנית של גידי גוב ברדיו תל אביב היה מרגש ומפתיע במיוחד בעיקר בשל העובדה שגידי גוב, אדם וזמר שאני אוהבת ומעריצה דיבר עלי ועל השיר שלי. השיר נבחר לשידור על ידי העורכים של 102FM ואני בכלל לא ידעתי על זה. קיבלתי מייל מהמערכת של מדיה פורסט (שמדווחת בכל פעם ששיר משודר ברדיו). נכנסתי לאתר הרדיו, האזנתי לתוכנית ומאוד התרגשתי.

את אימא לשלושה ילדים. איך הילדים השפיעו על יצירת האלבום? האם העובדה שאת אימא עיצבה את האלבום?

בהחלט. האלבום נוצר בזכות היותי אמא ומהמקום שבו אני נמצאת בתקופה זו של החיים. כל מי שיאזין לאלבום יגלה מיד שהאמהות ניכרת בהרבה מהשירים. הילדים שלי מוזכרים כמה וכמה פעמים ויש שירים שנכתבו ממש עליהם, מתוך מחשבות על העבר, ההווה והעתיד שלי ושלהם. השיר השני באלבום – "בתוך קופסה" שהוא גם שם הנושא של האלבום כולו מדבר על ההשלמה שלנו כהורים עם הדאגה התמידית לילדים שלנו. "לו רק יכולתי לשים בתוך קופסה את שיקר לי מכל..."

את האלבום הוצאת גם בעותקים פיזיים כדיסקים. זאת החלטה מאוד לא שגרתית, במיוחד לאמנים מתחילים. איך החלטת לפעול בדרך הזו?

זה חלק מהגשמת החלום. את עטיפת הדיסקים עיצבתי בעצמי ושילבתי בחוברת תמונות שצילמתי או שצילמו בני משפחתי. הדיסק מוצע למכירה באינטרנט אבל אני גם נהנית לתת אותו כמתנה לבני משפחה, חברים או אנשים שאני פוגשת.

איך את מפיצה את המוזיקה שהוצאת? איך הקהל מגיב אליה?

המוזיקה שלי מופצת בעיקר מפה לאוזן. בהתחלה דרך משפחה וחברים ובהמשך גם דרך אנשים נוספים שהאזינו והתאהבו. התגובות מאוד אוהדות ומפרגנות. אנשים מתרגשים עד דמעות והשירים מצליחים לגעת במקומות אישיים. אני מקבלת גם תגובות רבות מהורים לילדים שנדבקו לשירים ושרים אותם בגני הילדים ובכיתה. האלבום פונה לקהל מבוגר אבל המנגינות מאוד עדינות ומלודיות ואני מצליחה להבין למה ילדים מתחברים אליהן.

בכל כמה חודשים שאני משחררת סינגל מתוך האלבום. עד היום שחררתי שישה שירים והאלבום עצמו יצא במאי האחרון דרך מערכת לינקטון. כמעט בכל יום אני זוכה לשידור באחת מתחנות הרדיו החינוכיות או האזוריות. מגיעות אלי גם תגובות מאנשים שישבו בבית קפה או בבית מלון ושמעו את אחד השירים ברקע.

השירים שלי זוכים להאזנה גם בספוטיפיי, באפל מיוזיק, ביוטיוב ובבנדקמפ של האלבום. לחלק מהשירים צילמנו קליפים ולאחד השירים באלבום, "זיכרון חוזר", יצרו קליפ אנימציה מקסים ודרמתי שאני מאוד ממליצה לצפות בו.

מה את מצפה מהאלבום שהוצאת? איפה את מדמיינת את עצמך איתו בעוד שנה?

אין לי ציפיות. רק חלומות. האלבום הוא פרויקט מדהים עבורי ואני מאושרת שעשיתי אותו. הוא מזכרת מתוקה עבורי ועבור משפחתי וילדי. לפני שנה אף אחד לא ידע ולא הכיר את השירים שלי. הרבה אנשים הופתעו בכלל שעשיתי את המהלך הזה. כאמור, אני לא זמרת ומוזיקה היא לא העיסוק העיקרי שלי. היום, אחרי כמעט שנה, השירים שלי הגיעו לכל כך הרבה מקומות, הדיסק שלי מנוגן אצל אנשים בנסיעות ברכב המשפחתי, באוזניות ברכבת בדרך לעבודה, או סתם תוך כדי הכנת ארוחת ערב. המון אנשים נהנים, צוחקים ומתרגשים איתו ואיתי. רק העובדה הזו ממלאת אותי אושר וגאווה. לא דמיינתי שזה מה שיקרה ולכן אני גם לא יכולה לדמיין מה יהיה הלאה. אני רק יכולה לקוות להמשיך לעשות מוזיקה. יש לי עוד שירים רבים שכתבתי ושהייתי רוצה להוציא ואני אשמח להופיע שוב או לשתף פעולה עם מוזיקאים אחרים.