הפעם ערכתי את ראיון השבוע עם גיל בר הדס. גיל הוציא לפני כמה חודשים את אלבומו הראשון ולרגל האירוע הוא התראיין אצלי. קריאה נעימה!
- איך הגעת לתחום המוזיקה? בתור ילד חלמתי בכלל להיות שחקן תיאטרון, הייתי מכריח את כל המשפחה לשבת בסלון, תולש עלים מהעציץ ומפזר על הרצפה כדי לעשות תפאורה והייתי מציג להם את "ספר הג'ונגל" . למרות שההורים אמרו לי שהייתי מוגלי למופת, בגיל 12 התחלתי ללמוד גיטרה והרגשתי די מהר שכתיבת שירים היא הדרך שבא אני מצליח לבטא את עצמי בצורה הטובה ביותר.
- איך זה מרגיש לכתוב שירים על מאורעות מהחיים? לרוב זו תחושה שניקית משהו מעליך. אתה פתאום רואה את הבלאגן שהסתובב לך בלב מסתדר לצורה של בית ופזמון ויש איזו תחושת הקלה.
- אשמח אם תספר לי קצת על הסינגל השני שהוצאת מהאלבום,"טקס עצוב". לגבי טקס עצוב, התחלתי לכתוב אותו לפני שש שנים. אחרי שכתבתי את שני הבתים הראשונים ויתרתי כי זה הרגיש לי חשוף מדי ופחדתי להמשיך. לפני שנתיים חזרתי אליו, אמרתי לעצמי שלא אני אשיר אותו אלא זמר אחר וככה הצלחתי לכתוב אותו. אחרי שהוא נכתב הצלחתי לאזור אומץ ולשיר אותו בעצמי.
- איך הצלחת להתאים את המנגינה הקצבית של "מה חשבת" למילים שלו? הלחן הגיע כמה ימים קודם ואת החלק של הקולות שבו אחותי (רוני בר הדס, י.א.) שרה "אהה, אהה " שרתי בהתחלה "מאיה, מאיה" אבל משהו לא זרם. בקיצור לקח לי כמה ימים עד שהבנתי על מה השיר.
- איך זה מרגיש בשבילך לנגן יחד עם אחותך? זה כיף מאוד! בימים עברו רוני לא ידעה לנגן בס, היא הייתה עושה לי קולות ומנגנת על תוף מרים עד שבשלב מסויים היא הבינה שיש גבול מסוים שבו בנאדם יכול גם לנגן בתוף מרים וגם להישאר מגניב אז היא התחילה ללמוד בס.
- אשמח לשמוע סיפור מעניין שקרה לך עם הקהל. הייתה לי הופעה בירושלים ולקראת השיר האחרון מישהו מהקהל אמר "עכשיו משהו שמח!" אמרתי לו שבאופן כללי שמחה זה לא הצד החזק שלי אבל הוא התעקש אז לאחר משא ומתן די ארוך סיכמנו על שיר עם מילים אופטימיות ולחן עצוב.
- מהן השאיפות שלך במוזיקה? איפה אראה אותך עוד עשר שנים? אני מקווה להמשיך ליצור כל הזמן.
Comments