ראיון השבוע עם בועז כהן

השבוע יש לי העונג לראיין את איש המוזיקה ושדרן הרדיו בועז כהן המשדר בתחנת הרדיו אקו 99 FM בתכנית "משמרת לילה" ושידר עד לפני שנה ב88FM במשך 16 שנים. יחד שוחחנו על עבודתו ברדיו, גילוי מוזיקאים והופעה עם מוזיקאים. קריאה נעימה!

איך הגעת לתחום הרדיו?

הייתי בעיתונות בין 1988 ל-2001, עבדתי 10 שנים בידיעות אחרונות, בין היתר כעורך-משנה של 7לילות, כתב מגזין, שליח בלונדון ועורך תרבות. אבל פוטרתי באפריל 2001, עם ילדה בת 4 ותינוקת בת חצי שנה ובלי עבודה. בפעם הראשונה קניתי לעצמי מכשיר טלפון סלולרי, כדי שאולי אקבל הצעת עבודה. ואכן, קיבלתי. חתמתי בלשכה וקיבלתי דמי אבטלה כמה חודשים ואז הגיע הטלפון מיואב גינאי, שהציע לי שעה בשבוע בשם "רדיו פרטי". כל יום ראשון, ב-21:00, שעה ש(כך חשבתי) אף אחד לא מאזין בה לרדיו. מאוד רציתי לשדר יותר משעה אחת בשבוע. הלכתי לגינאי והצעתי לו להחליף כל מי שיוצא למילואים, נוסע לחו"ל, חולה או נמצא בחופשת לידה. לא רציתי כסף. רציתי להשתפשף. זו הייתה כנראה הצעה שאי אפשר היה לסרב לה, מישהו שמציע להיות מחליף זמין בכל שעה ביממה, ובחינם. אחרי שלושה חודשים, במפתיע, שדרן נפלא בשם אייזיק לובלסקי נסע לניו יורק להשלים דוקטורט. גינאי הימר ונתן לי רצועה יומית. אני השתדלתי לעשות את המקסימום כדי לא לאכזב אותו. מפה לשם, אייזיק חזר לישראל הפך לחבר שלי ולד"ר לובלסקי בבית הספר להיסטוריה ואני הפכתי לשדרן רדיו.

איך קיבלת את המשבצת של "רוקר טוב" המיתולוגית?

במשך שבע שנים הגשתי את "לפני השקיעה", שליוותה אנשים בדרכם חזרה מהעבודה, בפקקים, או בהסעות של הילדים לחוגים והכנת ארוחת הערב. ככה אני חשבתי על זה. ב-2009 נבחר יובל גנור כמנהל החדש של 88FM והוא זה שהחליט לשבץ אותי בבוקר, דווקא, לשעתיים של תכנית רוק יומית. זו הייתה שליפה מפתיעה מאוד ולקח לי זמן לגבש ולעצב תכנית בוקר אנרגטית, שיש בה מינון של להיטים, שירים מוכרים ואהובים (אך לא שחוקים למוות) לצד קטעים אינסטרומנטליים ומוזיקה אלטרנטיבית. השתדלתי לעשות את המקסימום ויובל גנור, היום מנהל כאן גימל, לא התאכזב מההחלטה הניהולית הזו שלו.

איך הייתה עבורך החוויה של שידור התכנית "רוקר טוב"?

מאוד אהבתי את "רוקר טוב", כי קיבלתי יד חופשית לעצב אותה כרצוני. הרבה רוק מכל הזמנים, מה שקראתי לו "מיינסטרים איכותי", לצד פינות מיוחדות שהמצאתי. "פינת האבן המתגלגלת", כל בוקר שידרתי שיר (או שניים) של רולינג סטונס, "הפינה הסקוטית", שבה אנשים רבים הופתעו לגלות כמה מהאמנים והלהקות שהם אוהבים מגיעים מסקוטלנד, "פינת הפנינה העברית", שבה שלפתי שירים נידחים ונפלאים מאוצר הזמר העברי, "פינת המגדלור", שבה הארתי שירים חדשים שלא קיבלו חשיפה כלל. חוץ מזה, דאגתי כל שנות קיומה של התכנית לתמוך בעשרות אמנים ישראלים מקומיים ומקוריים שאף אחד לא נתן להם זמן שידור.

איך התחילה התכנית "פרוגרסיב וחיות אחרות"?

מאוד רציתי תכנית שאפשר ממש ללכת בה אל הקצוות היפים והלא-מספיק-מושמעים. אני מאוד אוהב רוק מתקדם, וגדלתי על זה. אני גם מאוד אוהב מוזיקה אלטרנטיבית חדשה, מהמאה ה-21. ואני פסנתרן קלאסי בהכשרתי. אז "פרוגרסיב וחיות אחרות" הייתה האפשרות לשלב את הכל יחד בתכנית אחת. זה התחיל משעה בשבוע וצמח לשעתיים. המנהל האחרון של 88FM, משה מורד, מאוד אהב את התכנית והיא בסופו של דבר הפכה לשעתיים בימי ראשון בלילה. באופן אירוני ומכאיב זו התכנית האחרונה בהחלט ששודרה בקול ישראל, לפני הפירוק והמעבר לתאגיד השידור הציבורי.

איזו תכנית ששידרת זכורה לך במיוחד?

אני זוכר תכנית שבה אירחתי את אבא שלי, ביום ההולדת שלו. הוא הביא מוזיקה שהוא אוהב, ואני זוכר מהבית, חדר וחצי בחולון, בשכונה, יושבים על השטיח ושומעים יוסי בנאי, ברוס ספרינגסטין, ביטלס, ברסנס. זה היה מרגש במיוחד.

איך הייתה ההרגשה לגלות את ג׳יין בורדו ודניאלה ספקטור?

ההרגשה היא שאתה עוזר למשהו יפה וטוב להתגלות. זה כמו לעשות מעשה יפה בשביל מישהו. אני לא מרגיש שזה בשבילי, ואפילו לא בשביל האמן עצמו, אלא בשביל העולם. אני מרגיש כמו מי שמוסיף יופי לעולם, וזה יוצר מעגלים של אור. ועושה טוב. את ג'יין בורדו שידרתי אחרי שבגלגלצ העיפו אותם מכל המדרגות, בטענה שישראלים לא אוהבים קאנטרי. אבל אני הוקסמתי מהעדינות והחיבור בין רוח המערב האמריקאי לבין רוח הקיבוץ שנשבה בין מיתרי הקול של דורון טלמון. מאוחר יותר גלגלצ עשו תיקון והפכו את ג'יין בורדו ליקירי הפלייליסט. את דניאלה ספקטור גיליתי במקרה, בשיטוטים ברשת, ואז הלכתי להופעה שלה וכל כך התאהבתי, שהתחלתי לשדר אותה יום יום, לפעמים שניים שלושה שירים בתכנית, ואפילו 4 שירים פעם אחת. אני אובססיבי כשאני מתאהב. ככה עשיתי גם עם אלג'יר, ששידרתי שנתיים לפני שבכלל יצא האלבום "מנועים קדימה", מאיזשהו דיסק סקיצות שלהם, וככה גם עם דויד פרץ ובלובנד מבאר שבע או הפרויקט 1:1 ורות דולורס וייס ואפרקו...ועוד ועוד.

כהן: אני מרגיש כמו מי שמוסיף יופי לעולם, וזה יוצר מעגלים של אור. ועושה טוב. צילום: ירון אמיתי

איך הגעת לאקו 99?

כשהתפטרתי מכאן 88 הלכתי הביתה. קראתי ספרים. שמעתי מוזיקה. עשיתי ארוחות בוקר לבנות שלי. ואז הגיעה ההצעה מאקו 99 לשדר תכנית לילה. אני משדר את "משמרת לילה" בימים ראשון עד רביעי בין 22:00 לחצות. למרבה השמחה, הטכנולוגיה החדשה, והאפליקציה של התחנה, מאפשרות האזנה לתכניות בכל זמן נתון, ולא רק בלייב. זה נפלא בעיני. מי שאוהב את מה שאני עושה, יכול להחליט לעצמו מתי בא לו להקשיב לזה.

איך אתה מרגיש כשאתה מופיע עם האמנים שאתה משדר?

אני מוזיקאי במקור ויצא לי לנגן עם אמנים רבים, לשמחתי, גם במסגרת להקת החשמליות ולהקת פונץ', שהייתי חלק מהן, וגם בערבים סביב הספר שלי, שעשיתי עם עמיר לב, דן תורן, חמי רודנר, יהלי סובול, ערן צור, משה בן-יוחנה, מיכה שטרית, דויד פרץ, יוסי בבליקי, דניאלה ספקטור, דידי ארז, ורבים אחרים. אני אוהב לנגן ושמח על כל הזדמנות שיש לי לנגן פסנתר.

עם מי היית רוצה לשתף פעולה בעתיד?

חלום חיי היה להיות פסנתרן של ואן מוריסון, אבל נדמה לי שזה לא עתיד להתגשם.

איפה אראה אותך עוד עשר שנים? האם לדעתך תפתח תחנת רדיו משלך?

לא אפתח תחנת רדיו משלי, כי אין לי אגו מפלצתי ודי אהבתי, בזמנו, להיות רק אחד בין רבים וטובים ב-88FM. למדתי מכל אלה שהיו סביבי. עוד עשר שנים? אני לא יכול לחשוב כל-כך רחוק. אבל בעוד כמה חודשים אני רוצה להוציא ספר חדש, שלישי, והכתיבה טוענת אותי ביופי. ויש ארבע פעמים בשבוע את "משמרת לילה" באקו99 ויש הופעות והרצאות ויש פסטיבל רוק גדול שאני מתכנן ורוצה מאוד להפיק בחורף הקרוב, ויש ערימה של ספרים שקניתי בשבוע הספר, שמחכה לי ליד המיטה ויש מעשים טובים שצריך לעשות. החיים מאוד קצרים, מאוד מאוד, ואני זוכר את זה בכל בוקר כשאני מתעורר ובכל לילה כשאני הולך לישון. חבל על כל דקה שמתבזבזת על חוסר משמעות וחוסר אהבה.