ראיון השבוע עם אוריה ברטל

היום אני מראיין את הזמר והיוצר אוריה ברטל. ברטל הוציא לפני כשלוש שנים את אלבומו הראשון שכלל בין היתר את השיר "את לא מבינה", שנבחר אצלי כ"שיר השבוע" לפני כשמונה חודשים. יחד שוחחנו על האלבום ועל חוויותיו כמוזיקאי. קריאה נעימה!

איך הגעת למוזיקה?

אני בן 3, שוכב על השטיח בחדר של אחותי הגדולה, מולי יש פוסטר גדול של ג'ון לנון במשקפי שמש. אני מקשיב לקסטה של Graceland (פול סיימון) ולועס את הסיבים בשטיח. כשהקסטה נגמרת אני מריץ להתחלה ומשמיע שוב, ושוב...משם התודעה שלי מתחילה.

מאז, המוזיקה ואני כמו סיימון וגרפונקל – מתאחדים ומתפרקים כל כמה זמן. התחלתי עם חלילית ולא היה לי כיף, זה נגמר כשהמורה הפרטית הגיעה לשיעור והתעקשתי להמשיך לראות טייני טון בסלון. אבל גם כשהפסקתי לנגן, המשכתי לשיר לתוך המיקרופון של הטייפ. בגיל 8 ראיתי שאני מתחיל לכתוב שירים וכל מה שאני יודע לנגן זה מארשים קומוניסטיים בחלילית, אז ביקשתי ללמוד בס. הרשו לי גיטרה. בסוף החטיבה עשיתי את המעבר לבס וגם נדלקתי על פסנתר. חשבתי שלנגן Walking זה הדבר הכי מגניב ביקום (אני עדיין חושב ככה). ברימון למדתי בכלל סאונד והפקה. מצאתי את עצמי מנגן שם גם טרומבון, בהרכב סלסה (עוד לא ידעתי להוציא צליל נקי אז היה לי סאונד מלוכלך שהתאים לז'אנר).

לא אשקר, לפעמים המוזיקה היא חתיכת גרפונקל. קשָה פיזית (כאבי גב, ידיים, גרון) וקשה מנטאלית – הכיף הזה של לנסוע שעתיים לעיר אחרת ולעמוד חשוף על במה מול קהל שמכיל רק סאונדמן (שבדיוק יצא להפסקת ג'וינט).

אבל גם כשאני תופס מהמוזיקה מרחק, וזה קורה לפעמים וזה בסדר, היא עדיין נשארת הגרפונקל שלי. מיתולוגית.

ברטל: המוזיקה ואני זה כמו סיימון וגרפונקל

איך עבדת על שירי האלבום? במילים אחרות, מה מגיע קודם, המילים או המנגינה?

המילים. תמיד. אני ממלא מחברות וקבצים במילים ויכול לגשת להלחין אותן גם 10 שנים אחרי. אני אוהב את הפערים האלה של הזמן – זה גורם לזה להרגיש כאילו זאת יצירה של שני שותפים, אני של לפני 10 שנים ואני של עכשיו.

שירים מהמקורות אני מלחין כשאני משתעמם בתפילה (אני מנגן בבתי-כנסת מדי שבוע, אז זה קורה הרבה). פתאום אפשר לשחק עם טקסט שאתה רגיל לבהות בו שנים, לתת לו פרשנות מוזיקלית אחרת.

איך כתבת את "את לא מבינה"?

לחצתי על כפתור FUNK באורגנית והתגלגלתי משם.

זה שיר על מישהי שניסתה לברוח מהבעיות ולא הבינה שהיא הבעיות (אבל האמת שהשיר הזה בכלל עליי. ועל כולם. ועל המדינה).

מיהו מקור ההשראה שלך?

יש כל מיני סוגים של השראה. איגור מלמד אותי מה זאת התמדה. הבנאדם ממשיך להקליט ולהופיע כל חודש ושימות העולם. היו לי כמה מורים שלמדתי המון מהכנות ומהישירות שלהם (כמו אריה וולניץ, יובל אביטל, משה לוי ואביה קופלמן).

גילוי נאות, הכרתי אותך בעבר מבית הכנסת הרפורמי במבשרת ציון. איך המקום הזה משפיע עליך בתהליך היצירה?

לטוב ולרע. אני מנגן בבתי-כנסת רפורמיים ומלמד נערים ונערות לעלות לתורה כבר 17 שנה, מאז הבר-מצווה שלי...אז התחלתי להסתכל על היהדות כתרבות ולא כדת. יש בה עומק של שפה ועומק ספרותי שהחילוני הממוצע מפספס בטענה שהוא אלרגי. מהנגינה בקהילות יצאו כמה שירים, כאמור, ועל הדרך נפטרתי כמעט לגמרי מפחד קהל.

החלק המבאס הוא החזרתיות – תפילה היא חתיכת דבר חזרתי. לא כל קהילה משכילה לרענן או לאתגר. הקהל לא נוטה לפרגן לשינויים חדים, אז המשחק הוא לגוון באופן שרק חדי האוזן ישימו לב. אני אף פעם לא מנגן את אותו קטע בדיוק אותו דבר. אני משאיר את המבנה, אבל תמיד משתדל להביא איזה טוויסט.

לפעמים דווקא בגלל שטקסט הופך מאובּן כל כך, משם בא החופש לפתוח אותו מחדש בלי רגשות אשם ולעשות ממנו משהו אחר לגמרי. כשאנחנו מתאהבים בחומרים יותר מדי – הם עלולים להתנוון לנו.

האם חווית קשיים במהלך העבודה על האלבום?

בחרתי לנגן באלבום הזה עם חברים טובים שהיה לי מאוד נוח וזורם לעבוד איתם. הם היו מאוד קשובים לגחמות שלי, אבל היה קשה מסיבות אחרות. סבא שלי נפטר בלילה שלפני תחילת ההקלטות. המשפחה התארגנה ללוויה ואני ניסיתי לשמור על ריכוז באולפן כי היה בלתי אפשרי לבטל.

לאורך כל הדרך הארוכה שאלבום עובר משלב ההקלטות עד ליציאתו בפועל, הייתי בכלל באמצע תואר במדעי המחשב. תואר שאני לא מתחרט שעשיתי, אבל זה סחט ממני המון אנרגיה והיה שם קשה מבחינה חברתית, הרגשתי מאוד לבד.

החלק הכי קשה היה השיווק. זה אולי נשמע מוזר, כי האלבום כבר מוכן, אז מה הסיפור?

לשווק זה להמשיך להאמין באלבום ובעצמך אחרי כל התהפוכות והזמן ש(תמיד) עובר. באמצע התהליך, אחרי 3 סינגלים שהוצאתי וכמה הופעות כיפיות עם רעות זורמן, גיסי נפטר במפתיע והשאיר אחריו את אחותי ו-4 ילדים. אני לא יכול להגיד שזה לא השפיע עליי.

אני עדיין נהנה להקשיב לאלבום. וזו הייתה המטרה, לעשות אלבום שאני איהנה להאזין לו. אם גם אחרים נהנים – זה בבחינת "כל השאר זה בונוס".

איך אתה מפיץ את המוזיקה שלך? איך אתה משיג את הקהל?

אני משווק באינטרנט ופונה עצמאית לאנשי תקשורת. יש לי בפייסבוק מאות חברים מרימון, עם כולם הייתי בקשר בשלב זה או אחר, ועם רובם אני לא בקשר כיום כי בכל פעם שהם מרימים גיטרה אני מקבל על זה נוטיפיקיישן, שלושה מיילים והודעה בוואטסאפ עם נוסח יוניסקס קבוע. אני מתגעגע אליהם. לא רוצה לגמור ככה.

מצד שני, אני מבין שאין ברירה. איך עוד אפשר להפיץ את המוזיקה שלך? למזלי יש לי בת זוג כותבת (צופית דורי), ובכל פעם שאני צריך לכתוב משהו שיווקי ומקלל את יום היוולדי – היא הופכת את תהליך הכתיבה למשהו שאני אשכרה מצפה לו.

אשמח לשמוע סיפור מיוחד שקרה לך עם הקהל

לא עם הקהל, היה לי סיפור עם שמשיה. הופעתי בחוץ בחום אז סידרו לי שמשיה על הבמה. באמצע ההופעה היה משב רוח, רגע לפני שהיא ריסקה את הקלידים (ואת הקלידן) – הצלחתי לתפוס אותה תוך כדי שירה. לרגע ההופעה הפכה לסצנה בקומדיה אילמת.

איזו הופעה זכורה לך במיוחד?

לפני מעל לעשור, הופעתי בירושלים במקום שנקרא ארטל (ArtL). הייתי בצבא ולא ראיתי את השכבה שלי לפחות שנתיים. פתאום הגיעו להופעה המון אנשים שמאוד שמחתי לראות והמקום היה מלא לגמרי. הגיעה גם מישהי שהייתי מאוהב בה בחטיבה. כבר עבר לי ממנה, אבל עדיין שמחתי מאוד לראות אותה. אח"כ כתבתי על זה שיר שנקרא "היפה בנשים". אני בכלל לא זוכר אם שרתי טוב או לא בהופעה הזאת, אבל את האווירה לא שוכחים.

את מי היית רוצה לארח בהופעות שלך?

אני לא מחפש לארח אמנים מפורסמים, גם כאלה שאני אוהב, כי אני חושב שהקהל מרגיש כשיש חיבור אנושי אמיתי בין המופיעים. תן לי את ההופעות האינטימיות ואנשים שאני אוהב לעבוד איתם, כמו ג'ני פקמן (אנחנו בדיוק מקליטים EP של ההרכב שלה "הכל בגלל ג'ני"), או כל מיני חברים מרימון שהופעתי איתם בעבר. פעם חלמתי שאני מלווה את מורן מייזלס בקיסריה...לא אתנגד גם לכסח איזה שיר עם טלי מן או לשיר דואט עם עודד דיסטלמן.

מהן השאיפות המוזיקליות שלך? האם היית משנה משהו בעבודה על אלבומים עתידיים?

השאיפות המוזיקליות שלי הן קודם כל ליהנות. לא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות ולא לאבד את הסקרנות.

באלבום הבא אני חושב ללכת לכיוון יותר אקוסטי וקטן מבחינה עיבודית, משהו שמזכיר את איך שאני נשמע בבית-הכנסת או בהופעות הקטנות הנוכחיות. אני מאוד אוהב הפקות גדולות, אבל זה יהיה אתגר אחר – לספר סיפור עם מינימום איפור.