שלום לכולם, מה שלומכם? אני שמח להתחיל כאן כתבה מיוחדת שתסקר בשבועות הקרובים את האלבום של עומר מושקוביץ "נצטרף לעדר" ותלווה בהשמעת השירים בתכנית "זמן למוזיקה". בכל שבוע אכתוב כאן ובפייסבוק על שיר מהאלבום ונכיר אותו מקרוב. מוכנים לצאת לדרך ולהצטרף לעדר של עומר?
השיר הפותח את האלבום נקרא "ילד של מי אתה" והוא מציב אותנו בפני שאלה מרכזית ואקטואלית במיוחד: כיצד ייראה עתידנו במדינת ישראל? השורה החוזרת בשיר, "תל אביב כבר לא עיר מקלט / מאיזה חוף אתה נפלט", מצביעה על העוצמה של רעידת האדמה שמהדהדת כאן בשנים האחרונות: אין מקום בטוח בארץ שנוכל לקרוא לו "בית". הפזמון מציג רפרנס לשירו של מני בגר "זה היה ביתי" והוא מספר לנו שהמדינה כפי שהכרנו אותה בעבר הולכת לעבור שינוי קיצוני בשנים הקרובות. הביקורת של עומר כלפי המדינה כפי שהיא מופיעה בשיר תלווה אותנו גם בשירים הבאים באלבום.
השיר השני הוא שיר הנושא באלבום שהופיע בעבר ברדאר בפינת "שיר השבוע". כמו ברצועה הקודמת, גם בשיר הזה מועברת ביקורת חברתית-פוליטית: התנגדות לתופעת ה"יהיה בסדר" שגורמת לאזרחים להסכים לכל דבר שמציעים להם. השוואת האזרחים לעדר כבשים מדגישה לטענתה של עומר את חוסר היכולת שלהם לחשוב בעצמם. העברת הביקורת בשיר כל כך חזקה עד כדי כך שהיא הופכת אותו לאחד מהשירים הגדולים באלבום.
עומר מספרת על השיר: "זה השיר שנכתב הכי מוקדם באלבום הנוכחי. היו לו 3 לחנים שונים עד שהשארתי את הלחן הזה: הוא נחשב עצוב ואז לקחתי מכונת תופים והגברתי את הטמפו וכל הגישה ללחן השתנתה לגמרי".
השיר השלישי באלבום, "ים יבשה", מביא זווית אחרת של ביקורת. אם בשני השירים הקודמים עומר העבירה ביקורת חברתית-פוליטית, בשיר הזה היא מציגה ביקורת פמיניסטית. המסר שעולה מתוך השיר מופנה כלפי הגברים: לא להתייחס לנשים כאל ילדים קטנים שצריך לחנך אותם. המסר הזה בולט במיוחד בפזמון של השיר: "אני יודעת מה ארץ, אתה לא צריך ללמד אותי גבולות". המסר הפמיניסטי החשוב של עומר מחזק את חווית ההאזנה של האלבום - מדובר כאן באחד האלבומים הביקורתיים והמשמעותיים ביותר של השנים האחרונות.
השיר הרביעי באלבום, "אמן טוב הוא אמן שטוב לו", הוא שיר הראפ הראשון מתוכו. בשיר עומר מביאה את כל המשפטים שנאמרים על אנשי התרבות מטעם מוסדות המדינה וחלקים רחבים בחברה. לפי אותם משפטים, המסר של המדינה כלפי האמנים הוא שהם חייבים לציית לה. אפשר לזהות בבירור את הביקורת של עומר כלפי גישה זו: היחס של הציבור אל האמנים מוכרח להשתנות כך שהגורמים הבכירים צריכים להבין שהתרבות נועדה לא רק לבידור ולשעשוע, אלא גם להעברת ביקורת על הנעשה במדינה. ביקורת זו מתחדדת לאור המשבר שעולם התרבות עובר בתקופת הקורונה: כל אמן שמעביר ביקורת על המדינה, יושתק ולא יזכה לסיוע כלכלי.
עומר מספרת על השיר: "מבחינתי זה השיר שהחזיר אותי לכתוב מוזיקה אחרי תקופה של מחסום כתיבה ואחרי שהרגשתי שאני רוצה לפרוש. אני אסירת תודה לשיר הזה. הוא נכתב בצורה כזאת שהיו לי מילים ואז אני ותמיר המפיק עשינו ביט בסיסי ושלחנו לסתיו תל הגאון והוא זה שהביא את הביט המעולה הזה ואחראי על העיבוד המדהים הזה".
הגענו לאמצע האלבום ואנחנו מפסיקים לרגע את אווירת המחאה עם השיר "אהבת חיי". שיר זה מתאר רגע אישי של עומר: מערכת יחסים על סף פרידה. גם הסגנון של השיר שונה מהשירים הקודמים: הקצביות שאפיינה אותם התחלפה במלודיה שקטה ונעימה. ההבדלים האלו והבחירה בשיר להיות האמצעי באלבום אינם מקריים לדעתי: מדובר כאן בשיר שהוא מעין הפסקה מתודית באלבום. הפסקה זו מראה לנו את הצד האישי של עומר ותורמת לאופיו של האלבום: זהו אלבום מורכב שנעשה עמוק מתוך הלב של עומר ומאהבה חזקה למוזיקה.
השיר השישי באלבום, "שערה לבנה", נפתח בתיאור חתונתה המאוחרת של אמילי. לכאורה נראה שעומר לא קשורה באופן ישיר לאירוע, אך בהמשך השיר מתבהר הקשר שלה לאמילי: מדובר כאן במישהי שעומר מאוד קרובה אליה, אולי אפילו אימה. ההשוואה בשיר בין עומר לאמילי מצביע על פער דורות שיכול לגרום למתחרים רבים. השורה "זה לא הפיקניק שהבטיחו לי" מזכירה ברוחה את השורה האלמותית של יונתן גפן מתוך השיר "יכול להיות שזה נגמר": "אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי". אפשר לפרש את הדמיון הזה כביקורת על המדינה: האווירה של המדינה בשנת 2021 אינה אותה האווירה של שנות נעוריה של אמילי.
עומר מספרת על השיר: "'שערה לבנה' הוא שיר שנכתב על הגיטרה בצורה יחסית מהירה. הוא מדבר על המקום בו אני רוצה לחזור להיות ילדה של ההורים שלי כי החיים זה הפיקניק שהבטיחו לי".
הגענו לגולת הכותרת של האלבום - השיר "עצות"! השיר הזה הוא שיר הראפ השני באלבום ואני מניח שכבר נתקלתם בו בכל מיני הזדמנויות, אם זה במקום השני של המצעד השנתי של "הקצה", אם זה בפלייליסט הלילה של גלגלצ, ואם זה בכלל בסדרה המדוברת "חזרות". נכון לכתיבת שורות אלו, הקליפ הנהדר של השיר שצולם בסופר זכה כבר ליותר משבעים אלף צפיות. השיר הפופולרי הזה מביא את הביקורת של עומר כלפי הדרכים בהן המיינסטרים חושב על הצלחה: אם אתה לא בפריים טיים, אתה לא קיים. לדבריה של עומר, הגיל המתאים ביותר לפרוץ במוזיקה הישראלית על פי התעשייה הוא גיל התיכון: מעבר לגיל זה הסיכוי להצליח במדינה עובר דרך עבודה קשה ולא משתלמת. המסר של השיר הזה ממשיך את הביקורת שהושמעה בשירים הקודמים באלבום: רק שכבה דקה של אזרחים מצליחה בחיים. מטרת הביקורת של עומר בשירי האלבום, כולל בשיר "עצות", היא לנסות להפיל את הקרקע מתחת לתפיסות העולם הקדומות ולבנות חיים חדשים ושיוויוניים יותר, בהם לכל אחד יש הזדמנות להצליח.
השיר השמיני באלבום, "אמביציה", הוא הסינגל האחרון מתוכו. גם השיר הזה מדבר על יחסיה של עומר עם החברה, או ליתר דיוק, האמביציה שלה. בשיר עומר נאבקת ראש בראש עם הרצון לפרוץ ולכבוש את העולם ללא הצלחה עד כדי כך שהיא שוקלת להרים ידיים. עומר פונה אל האמביציה ישירות בפזמון שלו: "את מפלצת עצומה / אמביציה / כשאת עוברת בסביבה / את שורפת לי את כלות הנשימה". יש כאן משל על יחסיה של עומר עם החברה: לעומר נמאס שמציבים עבורה ציפיות להצליח ולפרוץ למיינסטרים. המאבק של עומר עם האמביציה והחברה ממחיש לנו את הייחודיות שלה - עומר מושקוביץ לא כמו כולם, היא מקפידה להיראות כמי שיצאה מן העדר ובעלת ביטחון עצמי גבוה.
עומר מספרת על השיר: "זה השיר האחרון שנכתב באלבום. הוא ממש כמעט ולא נכנס אבל אז השמעתי לתמיר המפיק והחלטנו לנסות. אני כל כך אוהבת את העיבוד שלו ושמחה כל כך שהוא באלבום".
הגענו לשיר האחרון באלבום - "כשתהיה גדול". מי לא מכיר את השאלה "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול" מימי גן הילדים? בשיר הסוגר את האלבום עומר בחרה לנתח את השאלה הפופולרית ולראות מהו הערך האמיתי שלה. על פניו, נראה שהתשובה לשאלה הזו היא כל דבר שקיים: מזמר ועד אסטרונאוט. בבחינה מעמיקה של השאלה הזו מתברר שהתשובה הראשונית לא מציאותית ויש צורך לענות עליה בעיניים של מבוגר. עומר מגלה לנו את התשובה האמיתית של השאלה: עבודה משרדית משעממת ללא שכר גבוה. המראה שעומר מציבה בפנינו בשיר הזה היא חלק נוסף מהביקורת שמועברת לנו באלבום כולו: לפעמים מה שאנחנו רוצים אינו נמצא בהישג יד ואנחנו חייבים להצטרף לעדר ולחיות חיים שגרתיים נטולי ריגושים. השאיפה בהצלחה כלכלית וחברתית אינה מעשית כמו מה שכולם חושבים: אנחנו צריכים לדעת להתפשר ולהבין שאנחנו לא מסוגלים לעשות הכל ולהגיע רחוק.
לסיכום, האלבום של עומר מושקוביץ הוא אחד מאלבומי המחאה החזקים ביותר ששמעתי בשנים האחרונות. עיון מעמיק במילים של השירים מראה לנו את הצדדים השונים של עומר ואת הביקורת החריפה שיש לה על החברה הישראלית. עומר לא מפחדת להציב מראה בפני החברה ולספר לנו על מה היא חושבת. תשעת השירים באלבום ממחישים לנו את הרצון של עומר לספק לנו אלבום מחאה על הנורמות הישראליות המקובלות: מעטים מאוד מצליחים לכבוש את הקהל הישראלי. עומר היא אחת מהשמות המבטיחים ביותר במוזיקה הישראלית ואין לי ספק שהאלבום שלה ימשיך לפרוץ תקרות זכוכית.