היום אני שמח לשוחח עם רז שמואלי לכבוד צאת האלבום החדש "ביקורת עצמית". יחד שוחחנו על הסינגל החדש "קיים", על האלבום החדש ועל הפרוייקט "שרות זלדה" בו היא משתתפת. קריאה נעימה!
לאחרונה שחררת את הסינגל החדש "קיים". אשמח לשמוע על מה כתבת אותו ומה הסיפור מאחוריו.
האמת שאני לא נוהגת לפרט את השירים ולתת משמעות מוקדמת למאזין. לפעמים אני בעצמי לא יודעת על מה השירים מדברים אבל במקרה הזה של "קיים" אני מרגישה שהשיר הזה מאוד ברור לי והוא מדבר על סיפוק או רצון שלנו מהחיים, הפער בין מה שהיינו רוצים שיקרה ומה שקורה באמת. כתבתי את השיר הזה באוטובוס בדרך לעבודה והרגשתי שיש לי הרבה שאלות והשיר הזה הוא מענה על איזושהי שאלה, או כמה שאלות למעשה, ללא תשובה. אני מרגישה שיש לי היום הרבה שאלות ופחות תשובות, ועל זה השיר מדבר.
אילו שאלות עלו לך כשכתבת את השיר הזה? האמת שזה היה כמו להקיא משהו החוצה. השיר חיכה לי בראש הרבה זמן. לא ספרתי כמה שאלות, אבל בגדול הוא מדבר על מה שהייתי רוצה להיות ועל מה שיש לי כרגע ועל השאלה הזו של משמעות, המשמעות שאנחנו מחפשים בחיים כל הזמן, והרבה פעמים המשמעות מגיעה גם כשאנחנו לא שמים לב אליה.
הסינגל החדש הוא הסינגל השלישי מתוך האלבום החדש "ביקורת עצמית". מדוע הוא נבחר לסינגל השלישי מתוכו? אני מאוד אינטואיטיבית בדברים האלה. אני עושה את מה שמרגיש לי והרגשתי שזה הזמן של השיר הזה. פשוט הלכתי עם מה שאני מרגישה ולא לחשוב על חוקים שאני צריכה ללכת על פיהם.
השיר מלווה בקליפ שבו אתם רוקדים ברחוב רוטשילד בתל אביב. איך לדעתך מתבטא הקשר בין הקליפ לשיר? אני רואה את הקליפ הזה כמו סצנה קולנועית. למעשה אנחנו קבוצה של אנשים שעומדים ושואלים את השאלה הזו ביחד, אם מה שרצינו לא באמת קיים, ולפעמים יש אנשים שבכוונה עוברים ליד המצלמה מכיוון שרצינו שתהיה גם את הנוכחות של אלו שלא שואלים את השאלות. מן הסתם שלא כל מי שעבר לידינו כשצילמנו היה אדיש או לא מחובר למה שהיה, אבל רצינו להראות שני מצבים: מצב של אנשים שהם שואלים והם אקטיביים ומצב של אנשים שהם חיים את החיים. למעשה כולנו נמצאים בשני המצבים האלה. פעם אחת אנחנו שואלים ופעם אחרת אנחנו ממשיכים ללכת כרגיל או חיים ליד. בגלל שהמקום כל כך מזוהה עם שדרות רוטשילד אז רצינו מאוד שזה יצולם שם מכיוון שהבמאי רועי פירר הבמאי חשב שזו שאלה שהיא מאוד רחבה ושהיא יכולה לדבר אל כל אחד.
האלבום החדש הופק על ידי יונתן ויינרייך. איך נוצר הקשר ביניכם?
יונתן ואני הכרנו לפני 4 שנים. הוא אחד האנשים הכי מוכשרים שאני מכירה. אנחנו גם כותבים ביחד ומלחינים ביחד. הוא מפיק את כל האלבום. אני חושבת שהוא המפיק הכי טוב בארץ. יש לו את היכולת להיות רגיש ותוך כדי לייצר איזושהי שפה שיש בה אין-סוף מילים ומקוריות ורעיונות חדשים. למעשה הוא החבר הכי טוב שלי ומהמקום הזה מגיעה כל היצירה הזאת, מהמקום של חברות ואהבה. אני שמחה שכל זה קרה.
איך את מסכמת את העבודה איתו? העבודה הייתה מדהימה ומאוד דינמית. בגלל שאנחנו חברים כל כך טובים הכל היה מאוד אישי ומאוד בחוץ ומאוד חשוף. ליונתן יש את הניסיון והיכולת לביים את הסיטואציה, כלומר היינו נפגשים והוא היה יכול לקחת משפט שאמרתי ולהפוך אותו לשיר. היה מאוד דינמי ומאוד נהנינו. מאחורי כל האלבום הזה מסתתרות ארבע שנים של היכרות ועבודה עם בן אדם שבאמת אין לי מילים לתאר את היכולת שלו להוציא ממני טוב, גם כאדם וגם כיוצר.
למה קראת לאלבום החדש "ביקורת עצמית"? "ביקורת עצמית" הוא אחד השירים באלבום והרגשתי שהשחקן הראשי בסרט של חיי בשנים האחרונות הייתה ההרגשה הזאת, הביקורת העצמית שעיכבה אותי מאוד, שגרמה לי לחשוב על כל דבר פעמיים. יש הבדל בין לחשוב ולהגיע מתוך המחשבה לאיזושהי החלטה לבין לחשוב על משהו שיכול להוריד אותך כל הזמן, או לגרום לך לחשות שאתה אף פעם לא תהיה מספיק טוב. אני חושבת שהמלחמה היומיומית שלי בשנים האחרונות התנהלה סביב האתגר הזה שבו אתה לא מבקר את עצמך בצורה שיטתית וכואבת אלא אתה מסתכל על חייך ומרגיש שאתה יכול לאהוב את עצמך ואת החיים שלך ככה וגם לסמן מטרות ויעדים הלאה, אבל לא להיות כל הזמן האיש הרע עם השוט מאחורי הגב שלך ומכות החשמל החזקות רק מעכבות את המערכת.
את הולכת להשיק את האלבום בהופעה מיוחדת בזאפה תל אביב בראשון הקרוב. אשמח אם תספרי לנו על המופע. בהופעה הזאת אנחנו הולכים להשיק את האלבום, את "ביקורת עצמית". זה רגע מאוד מרגש עבורי: הפעם האחרונה שהוצאתי אלבום הייתה לפני כמה וכמה שנים והמופע הזה מציין הולדת למשהו. במופע ינגנו עמרי שני על הבס, תומר רבינוביץ על הגיטרה, יונתן ויינרייך על התופים ושלומי ינון על הקלידים. אנחנו עובדים בימים אלה על העיבודים והשירים ואני ממש מתרגשת.
לצד העבודה על האלבום השני השתתפת בפרוייקט "שרות זלדה" בו ביצעת את השיר "כל הלילה בכיתי". איך הגעת לפרוייקט הזה? "נענע דיסק" פנו אליי ושאלו אם אני מכירה את זלדה. אני הכרתי אותה באופן מאוד שטחי אבל ממה שהכרתי מאוד אהבתי אותה. אמרתי ל"נענע דיסק" שבאהבה ובשמחה אשתתף בפרוייקט הזה והלחנתי את אחד השירים ביחד עם יוגב גלוסמן ומשם הכל היסטוריה.
מדוע בחרת לשיר דווקא את השיר הזה? משהו בטקסט שלו דיבר אליי. השיר מתחיל בשורה "כל הלילה בכיתי". לא התחלתי לקרוא את השיר והשורה הזו גרמה לי לראות את החשיפה של זלדה וציפיתי לטקסט שיבעט לי בבטן. אין בטקסט הזה המתנה או ניסיון לקנות משהו, אלא הוא מתחיל על 200 קמ"ש. מאוד התחברתי לדבר הזה שישר תפס אותי והלחנתי אותו.
הסינגל הקודם שהוצאת, "תעשה שיבוא", הולחן על ידי גדי רונן. איך נוצר הקשר ביניכם?
האמת שהוא נוצר לפני כמה שנים באופן לא ממש רשמי. גדי ואני מכירים פחות או יותר. אני מאוד אוהבת את היצירה שלו ואמרתי לו שיש לי טקסט שלא מוצא בית. ניסיתי להלחין אותו המון המון שנים וגדי פשוט תפס את המושכות ועשה את זה וזה הרגיש לי הכי מדוייק שיכולתי לדמיין. בכלל, לגדי יש אלבומים מדהימים והוא אחד האמנים שאני הכי מעריכה בארץ.
האם הביצוע המשותף לשיר בתכנית "קול שני" של כאן 88 יוביל לדעתך לשירים משותפים נוספים? יכול להיות. כן, יכול להיות מאוד. אני אף פעם לא אומרת לא. גדי הוא אחד מהאנשים שאשמח לעבוד איתם עוד הרבה.
מה את מצפה מהאלבום החדש?
אני מקווה שישמעו אותו כמה שיותר אנשים ושהאנשים האלה יחליטו אם הם אוהבים אותו או לא. השאיפה שלי שהם יבינו את מה שאני רוצה להגיד, אבל זה כבר לא בידיים שלי. אני גם רוצה להיות גאה בעצמי: יש כאן משהו שהוא ביני לבין עצמי אוד חזק. אני רוצה להגיד לעצמי כל הכבוד ולהופיע איתו גם עוד 20 שנים.