מה קורה עם מיכל זנדני מלהקת אלתרמניה?

היום אני שמח לשוחח עם סולנית להקת אלתרמניה מיכל זנדני. יחד שוחחנו בין היתר על ההרכב, על הסינגל החדש "אני אוהב את מה שיש" ועל הEP המתקרב. קריאה נעימה!

אשמח לשמוע איך להקת "אלתרמניה" הוקמה. מהיכן הגיע הרעיון להקים הרכב מיוחד שיבצע את שירי נתן אלתרמן?

זה סיפור... כשלמדתי בבית הספר מזמור התגלגל לידיי הספר של נתן אלתרמן "שירים משכבר". האמת היא שעד לאותה סיטואציה לא הכרתי את נתן אלתרמן בכלל (למדתי בבתי ספר חרדיים...ושם פחות נחשפים לכתבים מסוג זה). התאהבתי קשות בכל הספר אך בעיקר תפס אותי באותו היום השיר "על קביים" הלחנתי אותו. ויצא אחלה. הספר של נשאר אצלי שנים אחר כך ומעת לעת בכל מני רגעים על כל גווני מצב הרוח מצאתי את עצמי מחפשת את הספר כדי למצוא בו חבר, תומך, אהבה, ואת עצמי. עם הזמן הצטברו עוד ועוד שירים שהלחנתי מתוך הספרים. אני מבינה שלהלחין את המילים של אלתרמן הייתה הדרך שלי לגעת באושר ובעושר שלו.

לימים, הופעתי עם חברה בהופעה בה ביצענו חומרים מקוריים שלנו ואירחנו את רונה קינן. היא ביצעה איתנו גם שירים שלנו, ואחרי ההופעה היא שמה לב פתאום שיש לי לא מעט שירים של אלתרמן. אז עלה לה רעיון לעשות פרוייקט קונספטואלי סביב אלתרמן, היא גילתה את הרעיון באוזניו של מנהל מזמור, איציק וייס, שמיד נדלק על הרעיון והרים את הכפפה. 

מיכל זנדני: אני מבינה שלהלחין את המילים של אלתרמן הייתה הדרך שלי לגעת באושר ובעושר שלו.

לאחרונה שחררתם את הסינגל השני "אני אוהב את מה שיש". מה גרם לכם להוציא אותו בתור הסינגל השני שלכם?

משהו בשיר "אני אוהב את מה שיש" מסכם ומרכז בתוכו את כל המודעות של המורכבות בחיים וחותם באמירה ברורה של 'כן, יש מורכבויות. אנחנו נאלצים לבחור ולוותר בחיים, אבל בסוף אפשר לבחור בלאהוב את מה שיש'. השלמה כזו, אבל לא רופסת, מעוררת השראה. מחוברת..

וזה מעבר לכך שהלחן הגאוני של איציק וייס מעולה. גרובי. כייפי. וכשיצא כל האלבום התמונה השלימה של כל השיקולים תתבהר ואפשר בקלות להבין למה השיר הזה והשיר "הבכי" (הסינגל הראשון) נבחרו להיות שני הסינגלים. שתי קצוות הדילמה מופיעות בשני הסינגלים הנבחרים.

השיר הולחן במקור על ידי נפתלי אלטר אך בחרתם לכתוב לו לחן חדש. מדוע החלטתם לעשות זאת?

בעיקר כי הרגשנו בהופעות שאנחנו מביאים המון חשיבה ועומקים ותהיות לא קלות לפיצוח לפרונט של הבמה, מתוך החיים עצמם. הרגשנו שאנחנו חייבים להציף את האופטימיות ואת היכולת בלבחור נכון ולבחור בטוב את המקום בו אנחנו כאנשים בוגרים בוחרים להסתכל על הדברים ועל החיים מזווית של מודעות חיובית. להכניס את כל הדילמות אל תוך מרתון של אמירות. שים לב שהבתים שמדברים על סיטואציות קטנות ומצחיקות ומביכות וקשות של היום יום מולחנים על גבול האמירה-ראפ. מעט מאוד תזוזה מלודית. והפזמונים הם מעין פתרון אופטימי מלודי לכך שהמורכבות תהיה, הכאב יהיה, בחירות קשות יהיו. אבל הבחירה אם לאהוב את החיים או לא, תלויה. במי? בי! בכל אחד ואחת מאיתנו. ובכל רגע נתון.

איך הגיע אליכם הטקסט של השיר? מדוע בחרתם בו להרכב "אלתרמניה"?

האמת היא שאת הטקסט הזה ממש חיפשנו. בניגוד לשאר הטקסטים שהיו לנו השראה בהיתקלות אקראית, את הטקסט הזה חיפשנו. ואז ערב אחד איציק התקשר אלי ואמר לי שהוא מצא את הטקסט!! ולא רק זה אלא גם הלחין אותו. שמעתי את השיר בפעם הראשונה ואמרתי לו "מהר מהר לגנוז!!!" הוא התעקש שזה מעולה. והמשיך להתקדם עם העיבוד שלו. לא לקח הרבה זמן עד שהשתכנעתי. מה זה השתכנעתי? התאהבתי בשיר קשות! הוא אחד היותר אהובים ובולטים בפרוייקט. (אגב, איציק ניהל פעם את הפרוייקט והיום הוא בעיקר האבא והאמא של הפרוייקט אבל מנהל אותו יהודה פוגל, הבסיסט של ההרכב. כך שהאהבה לשיר הזה והנוכחות הבולטת שלו בפרוייקט היא הוכחה לכך שאני באמת באמת אוהבת אותו גם בלי "ההשגחה" של איציק על נוכחותו של השיר. וזה גם מוכיח שלפעמים בחיים אנחנו לא רואים את הפוטנציאל הכי טוב שלנו ממבט ראשון. לפעמים צריך להתבונן בסבלנות ולעומק כדי להבין מה באמת הלב בוחר. וזה אדיר. מבחינתי זה מסר מתוך הסיטואציה שמלמד כמה סבלנות וכמה עוד יש ללמוד מעצמנו ומהעולם.

השיר הוא כאמור סינגל שני מתוך EP הבכורה שאתם עומדים להוציא. מה גרם לכם להקליט אותו?

כאמור, הוא אחד השירים המסכמים של כל האמירה האלתרמנית ומהווה בפרוייקט הספציפי של אלתרמניה מעין נקודת סגירה שמעלה חיוך "בסופו של דיון". היו לנו לבטים קשים ורבים אילו מהשירים לבחור לEP. בסוף בעזרת הסביבה ובעזרת ההחלטה שצריך להחליט בחרנו חמישה מתוך 15 שירים שמבוצעים בהופעה.

לצד העבודות על הEP המתקרב אתם גם מרבים להופיע. אשמח אם תספרו איך נראית אצלכם הופעה שגרתית. האם אתם כוללים במופע גם שירים מוכרים של נתן אלתרמן? אם כן, אילו שירים אתם מכניסים להופעה?

כן. אנחנו מבצעים ארבעה שירים מוכרים: ערב עירוני, עוד חוזר הניגון, שיר לערב חג (לקראת סוף ההופעה מביאים את נקודת המבט של תרצה אתר, ביתו.) וגם את זמר שלוש התשובות. הוא מקבל פנים חדשות ומדבר את שפת הדור הזה מתוך גרונם של האלתרמנים.

הקהל עובר איתנו בערב הזה מעין מסע קטן בו אנו מעלים בין השירים בקטעי קישור קצרצרים ובקטעי ספוקן וורד את הדילמות ואת ההדגשים שהשירים מבקשים. ומקבל את הלב של אלתרמן, שלנו, ושלו עצמו מתוך הביצועים ודרך העיבודים. תחילתו של המסע במופע לא דומה לסופו, ואנחנו אוהבים לשמוע את הקהל הזה שמספר שהוא הולך הביתה עם שאלות. כי כן, אנחנו מעלים דרך המוזיקה המון תהיות על אלתרמן ועל החיים ומזמינים לצאת למסע שבסופו אין בהכרח תשובות, אבל יש בחירות. וזה ממלא ומרתק. אותי בכל פעם מחדש זה מרענן ומזכיר לי כמה ערך מוסף יש בו באלתרמן ובכתביו וכמה יש עוד על מה לחשוב ואיך עוד צריך לבחור.

באחת ההופעות האחרונות התארח חמי רודנר. אשמח לדעת איך נוצר הקשר ביניכם. איך אתם מסכמים את העבודה איתו?

את חמי רודנר הכרנו בבית הספר מזמור בו הוא מלמד. כשהפרוייקט התחיל לנוע חמי סיפר לי בחצי מילה כזה שהוא גם נגע פעם באלתרמן, ואני שמרתי את המידע הזה בתאי הזיכרון הכי פעילים שלי. לימים, כשהגענו לבשלות בהופעות בה הרגשנו שאנחנו צריכים אבא טוב ומורה לדרך שיעבור איתנו פעם אחת את המסע הזה של מופע "פתאומיות לעד" של אלתרמניה. ביקשנו ממנו להתארח. הוא מיד נענה בחיוב. ושם בהופעה על הבמה הוא סיפר לנו ולקהל שהייתה לו גם תקופת מאניה על אלתרמן. התרגשתי ממש ממש לשמוע על זה. מכמה סיבות: גם הרגשתי פתאום שהוא לגמרי מבין אותי. התחושה הזו שאתה לא יכול לישון בלילה בלי לקרוא את פיסת האלתרמן שלך. התחושה הזו שאתה ממש ממש רוצה לגעת בדבר הזה והכלים שלך הם מוזיקליים אז אתה בוחר לקחת איתך את אלתרמן לבמה ולהיות עוד צינור בגאונות ובכתבים של האיש והאגדה. בכלל היה גם תענוג צרוף לעשות עם חמי חזרות, להתכונן לצידו להופעה. חמי הוא מורה למוזיקה אבל גם ובעיקר הוא מורה לחיים. מדובר באדם עם נתינה בלתי נתפסת, ואהבת זולת וחדוות יצירה מעוררת השראה! אני מרגישה שהייתה לי הזכות להיות לידו ולספוג השראה ולמידה. שתיתי בצמא כל מילה וכל טיפ שהוא נתן לי בדרך.

אם נתן אלתרמן היה חי היום, איך הוא היה מגיב כשיראה אתכם מופיעים? מה הוא היה חושב על הלהקה לדעתכם?

אני חושבת על שתי אופציות: או שהוא היה אומר "יואו מזל שנתתם כזו פרשנות למילים, אחרת היו תולים אותי בכיכר העיר בשנת 2019 המשתגעת והמתקדמת..." או שהיה גוער בנו, איך אתם מעזים לחלל את הקודש.

אבל תכלס אני מאמינה שהוא היה הולך ללמוד פיתוח קול ובא לשיר איתנו, כי הוא היה אוהב את זה. חושבת שהיינו מאוד נאמנים לו. שעבדנו על מילותיו מתוך אהבה כנה והבנה והזדהות מוחלטת. שקידשנו את המקודש אחרי שהבנו שצריך לגעת בחומר הזה אחר כבוד ולא כלאחר יד.

שתדע, אחרי שהלחנתי את השיר הבכי הייתי מוצפת רגשית. ואמרתי לעצמי שלא יכול להיות שהאיש הזה נפטר 40 שנה לפני שנולדתי, לא יכול להיות שלא אדבר איתו, לא יכול להיות שלא אוכל לספר לו על כמה הוא נגע לי בחיים ועשה בי תפניות. אפילו חשבתי שאולי אני איזה גלגול שלו. ואז לקחתי את עצמי מדרומה של הארץ והלכתי לתל אביב לחפש את הקבר שלו, ממש באותו יום. זו הפעם הראשונה שנפגשנו פיזית. התרגשתי. שרתי לו קצת... והשלמתי איזה פער ואיזה מבוכה שהייתה לי מולו, מולי, על כך שהכרתי אותו כל כך מאוחר. ועל 20 שנה שהסתובבתי כאן על הכדור הזה ולא ידעתי על קיומו.

אני מעריצה ומעריכה את אלתרמן, וחושבת שבסך הכל הוא היה מחבק אותנו וקורץ איתנו את אותן הקריצות.

עם מי הייתם רוצים לשתף בפעולה בשנה הקרובה? איך לדעתכם שיתוף הפעולה ייראה?

אני רוצה לעבוד עם מוזיקאים שהערך המילולי בשירים שלהם תופס נפח. אני חושבת שהיום הפלייליסט הישראלי מלא באנשים שהמילה הכתובה והשפה היפה שלנו מקבלת אצלם מקום כבוד. בעיני, גם שירים שעסוקים בגרוב והם בלב הפופ העכשווי מסוגלות להעביר מסר. ויש כאלה. לא מעט. גם אם לפעמים זה מרגיש ריק. אני רואה המון עומקים גם בהם.

יש לי מלא מלא חלומות של שיתופי פעולה. הייתי רוצה עם רונה קינן כדי לסגור איזה מעגל שהיא בעצם פתחה בעצמה. הייתי רוצה להופיע עם ברי סחרוף שהביא את אלתרמן אל לב ליבה של הסצנה עם הביצוע של "עוד חוזר הניגון".

בכל מקרה, כל שיתוף פעולה יהיה כזה שיעשה הרבה כבוד ומקום למילה הכתובה וישאיר המון מקום לעכשוויות ולמוזיקליות שמדברת את שפת הדור.

מהם הציפיות שלכם מהEP הקרוב? האם לדעתכם תעמדו בהן?

אנחנו רוצים שאנשים קודם כל יתחברו אליו. רוצים שדרכו אנשים יתחברו לאלתרמן. רוצים להעביר חלקים מעצמנו, מלב ליבנו, אל העולם ושהעולם יקח את המשלוח הזה אל המקומות הנוחים והטובים לו ביותר.

רוצים להישמע.

הייתי רוצה שהכמות של הדיסקים שנדפיס לא תספיק ונאלץ להדפיס עוד.

הייתי רוצה לדעת שהיינו צינור נכון וצבע טוב למילים של אלתרמן.

בעיקר הייתי רוצה שיהיה לפחות לב אחד שיפתח וימצא מקום מנוחה ונחמה שמחה והתעמקות בין הצלילים שלנו.