מה קורה עם הקולקטיב?

היום אני נרגש לשוחח עם להקת הקולקטיב לקראת שתי הופעות הפרידה שיתקיימו בשישי הקרוב בבארבי בתל אביב. יחד שוחחנו על הדרך שהלהקה עברה במשך עשר שנות פעילותה, הפרידה הצפויה והעתיד של חבריה. קריאה נעימה!

השבוע אתם הולכים לקיים שתי הופעות פרידה. מדוע החלטתם להפסיק פעילות אחרי עשר שנים?

בגדול – החיים עצמם. ביותר מפורט - כמובן שיש הרבה מאוד סיבות, חלקן קשורות לנו עצמנו ולמקומנו בעולם, ואילו אחרות קשורות לעולם עצמו, איך שהוא מסתובב/מתחמם/מרגיש פחות ופחות מובן. יהיה קשה להיכנס להכל, אבל כפי שכבר אמרנו פה ושם זה משהו שהרגיש לנו נכון מאוד כרגע. בכנות, הפרידה היא לא צעד בהכרח קל, וקצת מפחיד אפילו, הקולקטיב זה כבר חלק מהזהות העצמית של כל אחד מאיתנו, גם ממי שכבר לא איתנו בסיבוב הנוכחי, ויתכן והיה לנו דווקא יותר פשוט אם לא היינו מקשיבים אחד לשני וללב וממשיכים להופיע ולהסתער על עוד אלבום. אבל תמיד עשינו דברים במלוא הכוונה. אנחנו לא מכירים אחרת. אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני, ועדיין נהנים להופיע בכל פעם מחדש, ולנגן ביחד מרגיש לנו הדבר הטבעי בעולם, ואולי זה מצחיק לציין זאת בקונטקסט הנוכחי, אבל זו דווקא נקודה נפלאה לעצור בה, לפחות לעכשיו. אין לנו ספק שעוד נעשה דברים נפלאים יחדיו בעתיד.

הקולקטיב: בכנות, הפרידה היא לא צעד בהכרח קל, וקצת מפחיד אפילו, הקולקטיב זה כבר חלק מהזהות העצמית של כל אחד מאיתנו, גם ממי שכבר לא איתנו בסיבוב הנוכחי, ויתכן והיה לנו דווקא יותר פשוט אם לא היינו מקשיבים אחד לשני וללב וממשיכים להופיע ולהסתער על עוד אלבום

מה מצפה לנו במופעי הפרידה? איך ההרגשה לארח את חברי העבר דניאל שהם, נדב לוזיה ויוסי מזרחי?

יהיה מופרך בקנה מידה קולקטיבי, אבל פחות בקטע של פעמונים וצלצולים אלא בכמות ובאיכות. שתי הופעות באותו היום, לכל אחת אורחים משלה ולכל אחת גם שירים שינוגנו רק בה. רק התחלנו את החזרות ואנחנו כבר בעומס חמור של חומרים. וכמובן אנחנו משיבים הביתה את הבנים האובדים. מאוד מרגש לארח אותם (בכלל הפועל ר.ג.ש יחזור על עצמו בכל מיני וריאציות). גם הם סופר מתרגשים. תראה, כאמור, קשה להיפרד מהקולקטיב גם שאתה לא איתו ביום-יום, וכולנו מכירים תודה ענקית על ההזדמנות שנפלה בחלקנו לנגן ביחד, אז עכשיו שיש כזו פגישת מחזור פלוס הידיעה שזו פעם אחרונה לזמן מה... ר.ג.ש, אמרנו כבר?

מופעי הפרידה הם מופעי סיכום העשור שלכם. איך אתם מסכמים את העשור שחלף?  

כמובן שזה קשה לענות על זה. אבל אולי המילה "הרפתקאה", היא הכי קרובה להיות משהו שמתקרב למה שהביא אותנו לעשות את מה שעשינו ומה שבאמת קרה בעקבות זה ראינו עולם והכרנו המון אנשים טובים, צחקנו המון, סבלנו גם לא מעט. זכינו לחוות או לפחות להיות קרובים כמעט לכל קצה הסקאלה של מוזיקאי עצמאי במודרני, מרגעי שיא ועד לרגעי שפל. שרפנו אלפי שעות על יצירה, עשרות אלפי שעות על אימון, על נסיעות ממקום למקום, על ריבים קטנים לתוך הלילה, על שטויות של הומור פנימי וטלפתי, על ניסיון לדקק ולזקק ולמצוא את הכוונה שבתוך הכוונה, הכל מתוך אהבה לחיים ולמוזיקה, בסופו של דבר.

איזה רגע אתם לוקחים מהעשור החולף? איך לדעתכם הוא השפיע על הפעילות שלכם?

בלתי אפשרי לבחור רגע אחד. ניסינו לתעד חלקם בכתב/מצלמה ולספר עליהם הן לאחרונה בפייסבוק והן בכלל תוך כדי תנועה במהלך השנים. יש לו ארכיון מוזר פרוס לו אי שם ברחבי האינטרנט למי שחפץ להעמיק. אנחנו כעת עם הראש ברגע המתקרב עלינו שיהיה כנראה מהרגעים הגדולים.

כאמור, לאורך השנים ההרכב השתנה מספר פעמים. איך השינויים השפיעו על הדינמיקה בלהקה?

זה אמנם היה הדרגתי מבחינת זמנים, אבל בסופו של דבר זה תהליך אחד של שינוי שקרה בין סיום העבודה על פנגיאה והתחלת העבודה על האלבום החדש. אבל כמובן שללהקה שבסופו של דבר נשענה לאורך השנים מאוד על האנרגיה הפנימית שלה והדינמיקה שבין חבריה שחלקם מכירים מגיל אפס – כל שינוי כזה היה דבר עצום להתמודד איתו, להתרגל אליו, ללמוד ללכת בלי איבר. לא תמיד היה לנו את הזמן להתמודד עם זה כמו שצריך בגלל שתמיד היינו בעשייה ובתנועה של הופעות, אבל תמיד חשנו את המחיר של זה בדיעבד. מצד שני הרבה פעמים זה יצר לכידות, כמו קבוצת כדורגל במשבר שעכשיו פיטרו לה את המאמן, היה בוסט חדש של אנרגיה לצלוח את זה, לעבור לפרק הבא ולמצוא דרך יצירתית חדשה לפתור את החסר. בסופו של דבר האלבום האחרון, בואו של האור, היה זה שבאמת הכריח את החברים הנשארים לגלות מה מחבר אותם מחדש כלהקה, ולפחות בשלב האולפני-רעיוני שלו, ללמד את עצמנו לנגן כמו להקה מלאה למרות שלא היינו כזו. אחר כך להעמיד הרכב חדש למופע החי היה כבר תענוג של ממש, כי זכינו להכניס אנשים חדשים לחיינו (שרון פטרובר, יואב ארבל וגיא לנדאו) שכל אחד מהם הוא מוזיקאי ענק בחסד, אבל גם אנשים מצחיקים ומתוקים שהרגישו שכאילו תמיד היו שם איתנו. זה היה ניצחון גדול. מהרבה בחינות. שאנחנו מאוד גאים בו, גם אם זכה לפחות הכרה אולי וקצת פחות לקח אותנו לסיבובים בעולם.

במופע הפרידה הראשון אתם מארחים את שלומי שבן שניגנתם איתו באלבומו האחרון. איך אתם מרגישים לסגור איתו את המעגל?

בדיוק היום הוא בא בפעם לראשונה לחזרה לקראת ההופעה. הוא התרגש אולי יותר מאיתנו. עבורו אנחנו סוג של הדבר הכי קרוב שהיה לו ללהקה, וזה אנרגיה שהוא מאוד מתגעגע אליה. התקופה שלנו ביחד הייתה מאוד מהנה ופוריה – בצורה אולי לא כזו מובנת מאליו אם חושבים על זה בדיעבד, ולנו היא נתנה המון שיעורים גם בהיבט הבימתי וגם בהיבט ההפקתי. שלומי הוא מוזיקאי בחסד עליון ואדם-יוצר בחסד עוד יותר, וזו הייתה זכות לנגן באלבום כזה ולראות איך הוא נהפך לנכס תרבותי עם השנים, אז לחזור לזה, בטח עם כולם, זה תמיד תענוג. כל מי שאהב את החיבור הזה בינינו הולך לצאת מהמופע מזוגג עיניים.

לקראת מופעי הפרידה אתם העליתם בדף הפייסבוק חומרים ארכיונים מחיי הלהקה. במבט לאחור, הייתם משנים משהו בפעילות שתועדה בסרטונים?

משנים את הפעילות עצמה? אף פעם לא התעסקנו בחרטה, ועכשיו אנחנו בכלל לא באזור הזה. יש דברים שלא תמיד היו בשליטתנו שהלוואי ואולי היו קורים אחרת. מוזיקה היא עסק הפכפך וצריך לפעמים אקסטרא ליטרת מזל בשביל דברים מסוימים, אבל אנחנו מאוד ברי מזל סך הכל. ולגבי איך שאנחנו תיעדנו את הפעילות – ובכן, ניסינו תמיד לתעד דברים בעיניים שלנו, שהן נוטות לראות את המצחיק/ציני/הזוי בכל דבר, ומנסות גם לספר את זה כמו שזה מבלי לייפות את מה שלא יפה, ועם זאת לפאר את כל מה שבאמת יפה. תמיד שהזמינו אותנו לספר על הזווית שלנו של עשייה מוזיקאית עצמאית תמיד דגלנו בלספר את הכל כדי שמי שחושב לעשות כמונו יכיר את כל החרא המעורב בתהליך וכל שברון הלב, ואז אם הוא מספיק דפוק בשביל להמשיך ובכל זאת לנסות, שיידע כמה זה נפלא ללכת על זה.

איך הקהל הגיב להודעה על מופעי הפרידה? האם התגובות הפתיעו אתכם?

לא ממש. אולי קצת בהיבט של הביקוש לשתי הופעות פרידה (נכון לרגע המענה לתשובות אנחנו עוד רגע מסולד אאוט שני). אבל יש לנו קשר מאוד הדוק עם הקהל. ידענו שיהיה קצת הלם וקצת עצבות, אבל ידענו שתהיה המון תמיכה והבנה, וגם תחושה מצד הקהל שאנחנו באים ממקום טוב, עושים את זה בצורה טובה, ויותר מכך – שהסיפור הקולקטיבי לא באמת מסתיים אלא רק תם לו עוד פרק. והנפשות הקולקטיביות, ליחד ולחוד, עוד צפויות לתת לעולם המון המון יצירה נפלאה.

מה הייתם רוצים למסור לקהל שלכם רגע לפני שתכבו את האור ותסיימו את הפעילות המשותפת שלכם?

קודם כל שיהיה לכם בהצלחה בוילה היחידה בג'ונגל הדמוקרטי המזרח תיכוני שלנו.

שנית - תודה, מכל הלב. אתם הייתם ועודכם קהל נפלא ותומך ואוהב. ותמיד ידענו להעריך זאת ויש לנו באמת כיום מספיק נסיון לדעת עד כמה זה מיוחד. ברגעי המשבר הכי קשים של הלהקה, שלא היה ברור מאיפה צריך להביא את הפתרון הלאה, היה ברור שצריך להביא את הפתרון, כי יש מי שמחכה לו. וזה כח אמיתי, שלא נמדד במספרים. אוהבים וכבר מביאים לכם אהבה נוספת. ק.