היום אני שמח לשוחח עם דב המר שהוציא בשבוע שעבר אלבום בלוז חדש. שוחחתי איתו על האלבום ועל קריירת הבלוז שלו. קריאה נעימה!
לאחרונה הוצאת אלבום חדש, הראשון לאחר העבודה עם הלהקות CG The Hammer ו - The Blues Rebels. איך היתה לך החוויה להוציא את פרוייקט הסולו שלך אחרי העבודה עם אותן להקות?
אחרי הרבה שנים שעבדתי במסגרת של להקות - עם 7 אלבומים שהפקתי במסגרת להקות - זה מאוד שונה לעבוד סולו. כל ההחלטות עליי, כל היוזמה והאירגון, וגם כל ההוצאות - רק עליי. זה הרבה יותר קשה.
מצד שני, אני לא מתלונן אפילו לרגע כי זה בדיוק מה שרציתי. רציתי גיוון במוזיקה, לעבוד עם נגנים שונים וסגנונות שונים ובעיקר - לא להתחשב בדעה של אף אחד או להתפשר עם אף אחד על ההחלטות המוזיקליות. שמחתי לשלם את המחיר כדי לקבל את החופש הזה, ואני בטוח גם שהתוצאה מדברת בעד עצמה.
האלבום החדש, כמו גם העבודה עם ההרכבים, מאופיינת בסגנון בלוז. מה משך אותך לעולם הבלוז?
בגיל 12 נחשפתי לראשונה לבלוז, כשיצא לקולנוע הסרט "האחים בלוז" - ראיתי שם את ג'ון לי הוקר, ריי צ'ארלס, ארית'ה פרנקלין, ג'יימס בראון ועוד, וזה פשוט תפס אותי. אחר כך בבית מצאתי תקליט של ג'ון לי הוקר ומשם התחלתי לחפש, לחקור וללמוד את המוזיקה הזו. יש בה פשטות אבל היא מאוד קומוניקטיבית - כל מי ששומע , גם אם זו פעם ראשונה שהוא נחשף לבלוז, מיד יכול להרגיש את הקצב, להזדהות עם התחושות ולזמזם את השירים. הבלוז מבוסס על כנות מוחלטת ללא העמדות פנים. אנשים מדברים בה על חיי יום-יום, על התמודדות עם קושי, וכל אחד בעולם יכול למצוא בזה משהו להזדהות איתו. וגם יש בה המון אירוניה והומור עצמי - זה לא מוזיקת דיכאון אלא מוזיקה שבעזרתה אנשים מתגברים על הקשיים.
מלבד שירת הסולו אתה גם אמן מפוחית פה. איך התחלת לנגן במפוחית? על אילו נגני מפוחית גדלת?
כשהייתי נער ניגנתי בגיטרה ואז בגיטרה בס. בתיכון ניגנתי בס בלהקות רוק. כשהתגייסתי לצבא, לא יכולתי לסחוב לכל מקום גיטרה ומגבר, והתגעגעתי למוזיקה. אז התחלתי לנגן במפוחית כי היא קטנה, אפשר להכניס לכיס ולנגן בכל מקום, בשמירה, בטרמפיאדה , ברחוב, וגם נמשכתי לזה כי בכל אלבומי הבלוז ששמעתי - של Muddy Waters . John Lee Hooker, Howling Wolf ואחרים, כל הזמן שמעתי שם מפוחית אז זה היה הצליל שחיפשתי, של הבלוז. הנגנים הגדולים ביותר בעיני, אלה שהקשבתי להם רבות וניסיתי לחכות אותם הם כל "תור הזהב" של השיקגו בלוז: James Cotton, Junior Wells, Little Walter, Big Walter Horton, Sonny Boy Williamson.
האלבום החדש נקרא "BlueSoul". מדוע בחרת בשם הזה לאלבום?
חשבתי שזה מבטא משהו לגבי המהות שלי כאמן, כמישהו שהקדיש את כל חייו לבלוז, שזה מה שיש לי בנשמה. המוזיקה הזאת , שהבסיס שלה היא כנות ואי אפשר לזייף אותה או להעמיד פנים, באה מהנשמה.
לפני הוצאת האלבום הוצאת את הסינגלים "Tear it down" ו-"I'm Gone". למה בחרת דווקא בשירים האלו כסינגלים שיצאו מתוכו?
סינגלים זה דבר קצת מורכב. המטרה שלהם היא למשוך תשומת לב של הקהל לאלבום החדש, ולכן אתה מנסה לנחש מה אנשים יאהבו. זה הימור. אני מאוד אוהב את השירים האלו, אבל הם לא נבחרו כי הם השירים שהכי אהבתי, אלא כי חשבתי - וקיוויתי - שאנשים יתחברו לקצביות ולשמחת החיים שלהם.
השירים באלבום מושרים בשפה האנגלית. מדוע בחרת באנגלית כשפה הראשית באלבום? האם נשמע בעתיד גם שירים בעברית?
אני עליתי לארץ מארה"ב ולכן אנגלית היא השפה הראשונה שלי, שאני מתבטא בה הכי טוב. המוזיקה שאני אוהב היא אמריקאית והמוזיקאים שמהם למדתי והתחלתי לנגן איתם בתחילת הדרך היו כולם אמריקאים וקנדים. אז הכי טבעי לי לכתוב ולשיר באנגלית. לא הייתי פוסל על הסף שירים בעברית, אבל כרגע אין תוכניות ספציפיות לזה.
בשיר "King" אירחת את אסף רוזוב. איך נוצר הקשר ביניכם? האם מלכתחילה ייעדת את השיר לדואט איתו?
אסף ואני אחים לבלוז במלוא מובן המילה. ה"אבא" המוזיקלי שלנו היה הזמר והגיטריסט טד קופר מקנדה שגר כמה שנים בארץ. אני הייתי נגן מפוחית מתחיל וטד לקח אותי לנגן איתו (אפילו שלא ידעתי כלום אז) ובמשך 4 שנים הוא היה הבית ספר שלי לבלוז. אסף אז למד שיעורי גיטרה אצל טד, וטד היה מביא אותו להופעות כדי שיצבור ניסיון. כך שיותר מ 30 שנה אנחנו מכירים ומנגנים יחד בכל מיני הרכבים שונים. את השיר "קינג" כתבתי לזכר מנטור אחר שלנו: זמר הסול-בלוז קינג ארנסט. אסף ואני, יחד עם להקת הדיילי בלוז, ליווינו את קינג ארנסט בכ-8 הופעות בארץ וזה היה אירוע ששינה את חיינו: הוא היה איש כל כך מיוחד - ומוזיקאי מיוחד - שלמדנו ממנו המון על מוזיקה ועל החיים. זמן קצר לאחר מכן הוא נהרג בתאונת דרכים, והוא מעולם לא הגיע לפרסום ולתהילה שהגיעה לו. לכן כתבתי לזכרו שיר, על גיבור בלוז אלמוני, והיה רק טבעי שאבקש מאסף - שהוא זמר אדיר ולדעתי הגיטריסט הטוב בארץ -שינגן איתי שיר על החבר היקר שלנו.
איך הקהל מקבל את האלבום? האם ההשמעות שהיו בתחנות הרדיו השונות הביאו לדעתך קהל חדש?
התגובות שאני שומע בינתיים מאוד חיוביות, ואני ממש שמח על ההשמעות. יותר ויותר אנשים נחשפים לזה וזה משמח אותי.
עם שחרור האלבום קיימת מופע השקה בבית היוצר. איך אתה מסכם את החוויה של השקת האלבום?
האמת שהתרגשתי לפני המופע הזה יותר מכל מופע אחר שזכור לי. זה היה הרגע שעבדתי לקראתו כמעט שנתיים ועד הרגע האחרון לא היה לי ביטחון שיהיה מוצלח. בסופו של דבר בא הרבה קהל ואנשים מאוד נהנו וקיבלתי הרבה פירגון כך שכרגע ההרגשה ממש מצוינת.
עם מי היית רוצה לנגן בלוז בעתיד? מה היית עושה בשביל לנגן איתו?
כבר יצא לי לנגן עם כמה מהאלילים המוזיקליים - ג'ו לואיס ווקר וג'ימי ג'ונסון הם אמנים שהערצתי שנים וההתרגשות היתה גדולה לנגן איתם. מאוד הייתי רוצה לנגן עם האמנים שממשיכים את המסורת של השיקגו בלוז ברמה הגבוהה ביותר, אנשים כמו Lurrie Bell, John Primer, וברמת הפנטזיה - עם הגדול מכולם, Buddy Guy, שכל פעם שהוא שר עוברות לי צמרמורות בגוף. אם באדי גאי היה מזמין אותי לנגן איתו הייתי עוזב הכל ברגע ומתייצב.
Comments