סופש נעים והרי התחזית - ״2023״ מאת איה כורם וחברים.
קודם כל, אפתח ואומר שנחשפתי לאלבום הזה בגיל 16 כאשר הוא יצא. אז, הוא היה נראה לי כדבר המהפכני ביותר בעולם. אולם כשאני שבה להאזין לו עכשיו, עם פרספקטיבה קצת פחות נאיבית, אני מבינה שנושא האלבום (שעוסק בעולם דיסטופי וחופש המחשבה) הוא לא משהו שלא חשבו עליו, והשורשים שלו נמצאים עמוק במטריקס ובסרטים, אלבומים והשראות נוספות.
מצד שני, ההאזנה הנוספת לאלבום הייתה, כמו בכל פעם אחרת, מרתקת ועוצמתית. וזה מעיד על אלבום שבראש ובראשונה עשוי וול דאן, ובעל אמירה חזקה מאוד.
אז מה אכפת לי שהנושא חרוש?
כך אמר אריק: ״אמרו את זה קודם, לפני, זה לא משנה.״
טוב, למה האלבום הזה כל כך מיוחד?
נתחיל מזה שהוא שוזר בתוכו סיפור בעל אלמנטים של מדע בדיוני, אימה דסטופית, ומתח.
האלבום מגולל את עלילותיו של בחור בשם אלכס, החי בשנת 2023 ומתפרנס ממכירת מחשבות ללשכה ואיכון מחקר. בעקבות מכתב ישן שמצא בחבילה ששלחה לו אמו, מגלה אלכס כי נשכחה ממנו האהבה הראשונה שלו והוא יוצא בחיפושים אחריה המובילים אותו אל משרדי הלשכה לאיכון ומחקר, לשירות לקוחות ממוחשב, אל דילר מחשבות ואל מפגשים מטלטלים עם העבר שלו.
קטעי הקריאה בקולו של יובל מסקין מתכתבים באופן מושלם עם העליות והירידות של הסיפור, מספקים ביטים משחקיים מדויקים, ונותנים למאזין תחושה של ילד שמקשיב במתח ורק רוצה לדעת מה קורה בסוף. נשבעת לכם, הוא כתוב כל כך טוב, בא לי שיצרו ממנו סרט. הסיפור לא עמוס הרפתקאות, הוא לא מבטיח הבטחות, הוא סיפור שלא בהכרח נפתר, אבל מותיר בך מסר כזה חודר שנשאר לעוד הרבה.
בנוסף, הדינמיקה בין השירים לקטעי הקריאה מוסיפים את הרובד הסוחף שמאופיין עם האלבום. השירים נעים בין נעימות פרולוג, לקטעי היפ הופ ורוק, דרים-פופ, ובלדות מרגשות.
זה מוביל אותי לאלמנט המרכזי של האלבום. הוא מחולק לצד א׳ וצד ב׳, ואת שירים מבצעים לא פחות מ16 (!) אמנים ישראלים מכובדים מהשורה הראשונה. מוכנים? קבלו: דני ליטני, אפרת גוש, ארדקי דוכין, רונה קינן, אלון עדר, קרן הדר, מקהלת עדי, רביעיית בי4, דנה עדיני, ישי לוי, נילי פינק, יהוא ירון, נצ׳י נצ׳, דניאל זמיר, לאה שבת, מזי כהן, לבסוף - איה כורם עצמה. ממש 16 במחיר של 1.
מה שאני אוהבת במגוון העשיר של האמנים, הוא שכל שיר לא בהכרח נכתב בשביל נטו לחזק את הסיפור. כל אמן ואמן מתייחס לשיר כאילו היה שלו, והשירים עוסקים בין היתר גם בנושאים כמו: אהבה, יחסים, חיפוש עצמי, חופש ועוד, כך שבמקום שכל שיר ינסה לקלוע בול למסר של הסיפור, ונרגיש שמנסים להאכיל אותנו בכפית, יש צדדים אחרים לאלבום, בדמות שירים בנושאים אחרים שמהם ניתן לצקת נקודה למחשבה שקשורה לסיפור.
לדוגמא, ״אלף פעם״, ״למה אתה מתגעגע?״.
כמובן שאלו מגיעים לצד שירים חודרים וקשוחים כמו ״אני לא אמכור אותי״, ״האמת תשחרר אותך״, או ״חור בבטן״.
כך אנו מקבלים פסיפס של מלא שירים, מלא רגשות, ומלא נקודות מבט.
הנקודה האחרונה שהופכת את האלבום ליצירה זועקת ומפוצצת משמעות, היא העובדה שאיה כורם יצרה אותו ביחד עם העיתונאי שי רינגל, הלחינה עם בן זוגה אדם בן אמיתי (אשר גם עיבד את האלבום), בהשראת מאבקה המשפטי מול חברת התקליטים ״עננה״, שלימים הוליד חוק בכנסת בשם ״חוק איה כורם״ שנועד להגן על אמנים מפני חוזים דרקוניים מול חברות הפקות. 2023 היא השנה בה הייתה איה אמורה להשתחרר מהחוזה עם חברת התקליטים שלה, והיא היוותה את ההשראה לשם האלבום. התחושות הסוערות של איה מכל הבלאגן מבואטות יפה יפה במהלך כל האלבום, אבל מסתכמות בשיר האחרון שהיא פירגנה לעצמה לשיר - ״איש טובע״. שיר שנע בין התפר ללוותר לתמיד או להמשיך להילחם גם במצב של אפיסת כוחות.
שמעו, אם אספר יותר מזה, אעשה לכם עוול. רק אגיד שזהו אלבום שטלטל אותי, עורר בי המון נקודות למחשבה בקשר לחופש שלנו בחיים, הרוחני והחומרי. האלבום חוקר ומותח ביקורת על האינטרסים של חברות מסחר ששולטות בחיינו, ומבקש קצת צדק, במסגרת של סיפור מעט עצוב.
יאללה, תהנו, איזה כיף לכם אם אתם הולכים לשמוע את האלבום בפעם הראשונה!
Commenti